רוטנברג על משלי כז כ

הטקסט המקראי

שאול וְאָבְדָהּ[1] לא תשבענה, ועיני האדם לא תשבענה.

[1] בס' משלי שבידנו כתוב "ואבדה, וַאֲבַדּוֹ קרי. בס"א וַאֲבַדּוֹן קרי"; ולפי הפירוש, הנראה לי נכון (*נראה שהושמט כאן פסיק) הה"א שבסוף "ואבדה" היא במפיק.

הטקסט הפשוט

שאול ומקום[2] אָבְדָהּ לא תשבענה, וגם[3] עיני האדם לא תשבענה.

[2] לפי השמטת נסמך

[3] לפי השמטת חיבור

הפירוש

שאול[4] ומקום ההישמדות שלה[5] אינם שבעים לעולם, וגם עיני האדם אינן שבעות לעולם. כלומר, כשם שהשאול והמקום שבני אדם נשמדים בו אינם שבעים לעולם, וכמה שלא יהא להם, הם רוצים עוד, ככה גם עיניו של בן אדם אינן שבעות לעולם, ואפילו יש לאדם כבר הרבה הן רוצות עוד.

[4] ייתכן שהשם "שאול" הוא שע"צ פרטי של המקום, שהמתים יורדים לשם, ולכן אין לפניהם ה"א הידיעה בשום מקום שבמקרא (אבל בתוה"מ השם "שאול" מצוי גם עם ה"א הידיעה לפניו, כגון "שהשאול בית מנוס לך", אבות ד' כב (*נראה שהושמט כאן סוגר שמאלי).

[5] המלה "אָבְדָהּ" הוא שם פעולה(ראה הע' 5 לו14 (*אולי י14)), שבסופו כינוי, והוראתה: האָבֹד שלה, ר"ל ההישמדות שלה – כשם שהוראת "עזבך את ה'" (*נראה שהושמט כאן פסיק) ירמיה ב17, למשל, היא: העזוב שלך, ר"ל העזיבה שלך – לפי רד"ק, סמל (*המילה לא ברורה) ואחרים.