רוטנברג על משלי כז יט

רוטנברג על משלי • פרק כז • פסוק 19

הטקסט המקראי

כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם.

הטקסט הפשוט

כמים, אשר מראים[1] את[2] הפנים לפנים, כן מראה[1] ה[3]לב את[2] האדם לאדם.

[1] לפי השמטת מיוחס

[2] לפי השמטת יחס

[3] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

הפירוש

כשם שהמים מראים את הפנים לפנים, כן מראה הלב את האדם לאדם. כלומר, כשם שכשהפנים מסתכלים במיים, המיים מראים להם את הפנים, ר"ל את דמותם, והפנים יכולים לראות, אם הם מלוכלכים – כך מראה הלב, שזכרון המעשים, שעשה האדם, נשמר בו[4], את האדם לאדם המתבונן בו, באופן שע"י התבוננות בלבו האדם יוכל לדעת, אם יש חטא במעשים שעשה, ואם לאוו.

[5] השוה "בלבי צפנתי אמרתך", תהלים קיט11; "און אם ראיתי בלבי" שם סו18.