רוטנברג על משלי כז יג

רוטנברג על משלי • פרק כז • פסוק 13

הטקסט המקראי

קח בגדו, כי ערב זר; ובעד נכריה – חבלהו1].

[1] הכינוי של "חבלהו" צריך להיות מודגש, ומשום כך תיבה זו מובאת כאן במפוזר.

הטקסט הפשוט

קח את[2] בגדו, כי ערב אדם[3] זר, ובעד אשה[3] נכריה – חַבְלֵהוּ.

[2] לפי השמטת יחס

[3] לפי השמטת מוגדר

הפירוש

קח את בגדו, כי ערב אדם זר, ובעד אשה נכריה – חבול אותו עצמו[4]. כלומר, הפתגם (וזה פתגם עממי, כפי שמצוין בהע' 5) אומר למלווה, הבא אל ביתו של ערב, כדי לגבות את החוב, שלא פרעו הלווה, כי מחמת קלות הדעת של ערב זה, שערב אדם זר, שאין לו כסף לפרוע את חובו, מותר לו למלווה לקחת ממנו אפילו את בגדו לתשלום החוב; ואם הוא, הערב, ערב אשה נכריה – מותר לו למלווה לחבול אפילו אותו עצמו, ר"ל למכור את הערב עצמו לעבד לתשלום החוב[5], הואיל וברור, כי לא ערב אשה נכריה אלא משום שהיו לו קשרים אסורים עמה, ובמקרה זה אין הוא ראוי לרחמים[5].

[4] ראה הע' 7 לכ16.

[5] ראה הע' 8 לכ16.

[6] וריאציה לפתגם זה הוא הפתגם שבכ16.