רוטנברג על משלי כז י

הטקסט המקראי

רעך וְרֵעֶה[1] אביך אל-תעזב[1], ובית אחיך אל-תבוא[1] ביום אידך – טוב שכן קרוב מאח רחוק.

[1] בס' משלי שבידנו כתוב: "ורעה (וְרֵעַ קרי)", אך גם שם יש מקף בין "אל" ו"תעזב" ובין "אל" ו"תבוא". – אשר לניקודה של התיבה "ורעה", שאני רואה בה שם נרדף ל"רֵעַ" (השוה "רעה דוד", ש"ב טו37 וטז16 ו"רעה המלך", מ"א ד5) – אני מנקדה: "וְרֵעֶה". אמנם כל שע"צ בל' זכר, שבסופו ה"א ולפניה אות בסגול, אותה אות בנסמך מנוקדת היא בציר"ה, כגון "רועֵה", מראֵה, מקנֵה – אך היות שגם בס' שמואל וגם בס' מלכים ניקדו בעלי הניקוד "רֵעֶה" ולא "רֵעֵה" – אני סבור, שהיה להם טעם סביר לכך, ומשום כך גם אני מנקד "רֵעֶה", אע"פ שאותו טעם אינו ידוע לי.

הטקסט הפשוט

את[2] האיש, אשר הוא[3] רעך ורעה אביך, תְּרַצֶּה[4], ול[2]בית אחיך מנע את ביאתך[4] ביום אידך – כי[5] טוב שכן קרוב מאח רחוק.

[2] לפי השמטת יחס

[3] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[4] לפי צירוף שלילה (בפועל זמן)

[5] לפי השמטת חיבור

הפירוש

את האיש, שהוא גם ריעך וגם ריע אביך, עליך לפייס[6] – ואת ביאתך ביום צרה לבית אחיך עליך למנוע[6] – משום שטוב יותר שכן קרוב מאח רחוק. כלומר, יש שמסיבה כלשהי אדם כועס על שכנו, שהוא ריע המשפחה שלו, ואינו רוצה לעזור לו כשהוא בצרה. אמנם ידוע לו, שאותו ריע יגמול לו על כך, וכשהוא יהיה בצרה, יימנע גם אותו ריע מלעזור לו, אך הוא סומך על כך, שאם אמנם הוא יהיה בצרה – יפנה (*המילה לא ברורה) אל אחיו, הגר במקום רחוק ממנו, ואותו אח יעזור לו. דרך זו של אותו אדם אינה נראית למחבר הפתגם, והוא מזהירו, כי עליו לפייס את ריע המשפחה שלו ולא לסמוך על העזרה, שיוכל לקבל מאחיו, הגר במקום רחוק. כשאדם זקוק לעזרה מוטב שהעוזר יהיה שכנו, שהוא יכול לפנות אליו כל אימת שצורך לו בכך, ולא שיעזור לו אחיו, הגר במקום רחוק, ואינו יכול לבוא אליו כל פעם שצורך לו בכך.

[6] אחת ההוראות של הפועל "עזב" היא: נמנע מלעזור. השוה "אלי אלי למה עזבתני", תהלים כב2; "אבי ואמי עזבוני וה' יאספני", שם כז10; ועוד. הפירוש של "אל-תעזוב" לפי הכלל צירוף שלילה (בפועל זמן)הוא איפוא: בטל את המניעה לעזוב, ר"ל פַּיֵּס, רַצֵּה. גם הצירוף "אל-תבוא" הוראתו כאן, לפי הכלל צירוף שלילה (בפועל זמן) מנע את ביאתך.