רוטנברג על משלי כז טז

הטקסט המקראי

צְפַנְיָה[1] צֹפֵן[1] רוח, וְשַׁמְנִי[1] מִינוֹ[1] יקרא.

[1] בס' משלי שבידנו צירוף האותיות לתיבות והניקוד של תיבות אלה הם: (*נראה שהושמטו כאן גרשיים) צֹפְנֶיהָ צָפַן.. וְשֶמֶן יְמִינוֹ" (*נראה שהושמט כאן סוגר ימני) ראה גם הע' 1 ליח10).

הטקסט הפשוט

צפניה צֹפֵן גם[2] רוח, ושמני דברי[3] מינו יקרא.

[2] לפי השמטת חיבור

[3] לפי השמטת נסמך

הפירוש

אדם, ששמו צפניה, צופן גם רוח, ואדם ששמו שמני[4], מרבה לדבר על[5] דברי מינו. כלומר, יש ששמו של אדם רומז על מעשיו: מי ששמו צפניה דרכו לצפון כל דבר, ואפילו את הרוח, שאין בו ממש, הוא צופן[6]; ומי ששמו שמני מרבה לדבר על דברי מינו, ר"ל על דברים, שקשר כלשהו להם לשֶמֶן[7].

[4] אמנם השם "שמני" אינו מצוי במקרא; אך היות ששמות רבים אחרים על משקל זה מצויים במקרא, כגון ארבי, אמצי, זבדי, זכרי וכד', מסתבר, שגם השם "שמני" היה אז בשימוש, וכי רק במקרה אינו מצוי במקרא. וגם אם באמת לא היה אז השם "שמני" בשימוש, עשוי היה מחבר הפתגם להשתמש בשם הזה, משום ששמות אחרים במשקל "שמני" היו אז בשימוש.

[5] "יקרא" – מרבה לדבר על. השוה "הנשכים בשניהם וקראו שלום", מיכה ג5; "חמס ושד אקרא", ירמיה כ8; ועוד.

[6] ברור, שהדברים נאמרו באירוניה – כפי שגם בימינו אומרים לפעמים: "פלוני מוכר הכול, ואפילו אוויר".

[7] ברור, שזהו פתגם עממי. השוה גם דברים דומים בתוה"מ, כגון "אמר ליה מה שמך אמר ליה כידור אמר להו ר' מאיר שמע מינה אדם רשע הוא דכתיב כי דור תהפכות וכו'", יומא פג ע"ב.