רוטנברג על משלי כז ט

רוטנברג על משלי • פרק כז • פסוק 9

הטקסט המקראי

שמן וקטרת ישמח לב, ומתק רֹעֵהוּ[1] מעצת נפש.

[1] בס' משלי שבידנו הניקוד הוא: "רֵעֵהוּ".

הטקסט הפשוט

מאכל[2] שמן וקטרת ישמח את[3] ה[4]לב, ומתק רֹעֵהוּ יותר[5] ממאכלי[6] עצת ה[4]נפש.

[2] לפי השמטת נסמך (בשינוי)

[3] לפי השמטת יחס

[4] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[5] לפי השמטת מיוחס

[6] לפי השמטת נסמך

הפירוש

מאכל של שמן וקטורת, ר"ל מאכל, שמעורבים בו שמן ותבלין ריחני[7] ישמח את הלב[8]; ומאכל מתוק[9] משביע[10] את הלב[8] יותר משמשביעו מאכל, שהנפש, ר"ל התיאבון[8], מייעצת לאכול. כלומר, תאבונו של אדם מייעץ לו לאכול הרבה, ואולם מאכל שמן ריחני ומתוק משביע יותר משמשביע מאכל פשוט, שכמותו גדולה.

[7] מן הכתוב "ושמני וקטרתי נתתי לפניהם. ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח", יחזקאל טז18-19, מסתבר, כי "שמן וקטרת" הוא מאכל של אדם, שמעורבים בו שמן ותבלין ריחני.

[8] בעוד השם "נפש" בפתגמים מסוימים הוא כינוי לתיאבון ולמערכת האכילה והעיכול (ראה הע' 7 לי3), משמש השם "לב" במקרא כינוי לאיברו של האדם, הנהנה מן האכילה והשתייה; השוה "ולחם לבב אנוש יסעד", תהלים קד15.

[9] "ומתק" – ומאכל מתוק. השוה "החדלתי את מתקי ואת תנובתי", שופטים ט11.

[10] ראה את הוראת הפועל "רעה" בהע' 4 ליג20.