רוטנברג על משלי כז ו

הטקסט המקראי

נאמנים פצעי אהב, ונעתרות נשיקות שונא.

הטקסט הפשוט

נאמנים הם[1] פצעי אדם, אשר[2] אהב, ונעתרות הן[1] נשיקות אדם, אשר[2] שונא.

[1] לפי השמטת היה (בינוני)

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

הפירוש

נאמנים הם פיצעי האוהב ונעתרות הן נשיקות השונא. כלומר, האוהב, גם אם דבריו פוצעים, ר"ל כואבים, הם דברים נאמנים (*נראה שהושמט כאן פסיק) ר"ל דברים נאמרים מתוך נאמנות לנאהב, וניתן לסמוך עליהם[3]; ואילו השונא, גם אם הוא נושק, נשיקותיו אינן אלא תוצאה של היענות לעתירה[4], ואין לדעת, אם אמנם הוא נענה בלב שלם.

[3] השוה "ובניתי לך (*צ"ל לו) בית נאמן", ש"א ב35; "ותקעתיו יתד במקום נאמן", ישעיה כב23.

[4] "עתר" בב' קל הוראתו: התחנן (השוה "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו", בראשית כה21; ועוד), והוראת "עתר"מ בב' נפעל היא: נענה לבקשה (השוה "ושבו עד ה' ונעתר להם ורפאם", ישעיה יט22; ועוד).