רוטנברג על משלי כז ד

הטקסט המקראי

אכזריות חמה ושטף אף, ומי יעמד לפני קִנְּאָה[1]?!

בס' משלי שבידנו אין דגש בנו"ן של "קנאה", באופן שלפי אותו ניקוד המלה "קנאה" היא שע"צ; ואילו לפי הניקוד "קִנְּאָה" בנון דגושה מלה זו היא פועל בזמן עבר של "קנא".

הטקסט הפשוט

אכזריות חמה היא[2] כמו[3] שטף אף; ואולם[4] אין[5] בעל, אשר[6] יעמד לפני אשה, אשר[6] מקנאה[7].

[2] לפי השמטת היה (בינוני)

[3] ראה הע' 8.

[4] לפי השמטת חיבור

[5] לפי תשובה נרמזת

[6] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[7] ראה הע' 11.

הפירוש

אכזריות חימה כמוה[8] כשטף של אף, וגם בזו וגם בזה ניתן לעמוד; ואולם אין בעל, שיכול לעמוד לפני אשה מקנאה. כלומר, בחימה שלו אדם עושה דברים אכזריים, ובכל זאת ניתן לעמוד באותה חימה, משום שככל דבר חם[9] גם היא ממהרת להצטנן ונפטרים מאותה אכזריות; והוא הדבר גם באף, ר"ל בכעס רגיל של אדם: אמנם כעס זה הוא שוטף, ר"ל נמשך זמן רב[10], אך בכעס רגיל שלו אין אדם עושה דברים רעים ביותר, וגם בהם ניתן לעמוד. אבל אין אדם, שיכול לעמוד לפני אשה, שמקנאה[11] בעושר של חברתה, הואיל והיא רואה בבעלה שלומיאל ולא-יצלח.

[8] הו"ו של "ושטף" הוא ו"ו הדמיון(ראה הע' 10 לטו33).

[9] השם "חֵמָה" הוא מגיזרונו של שם התואר "חם", והוא מורה על כעס גדול ביותר, שבו הכועס מתחמם.

[10] השוה "ורוחו כנחל שטף (*נראה שהושמטו כאן גרשיים), ישעיה ל28, שפירושו: כנחל השוטף ללא הרף.

[11] הזמן של "קנאה" הוא עבר נמשך(ראה הע' 8 ליב12), והפירוש של "[אשה, אשר] קנאה" הוא: אשה, שהתחילה לקנא תיכף לנישואיה, ומאז היא ממשיכה ללא הרף בקינאה שלה.