רוטנברג על משלי כד כא

הטקסט המקראי

ירא את ה', בני, ומלך, עם שונים אל תתערב – כי פתאם יקום אידם, ופיד שֹנֵיהֶם[1] מי יודע?!

[1] בספר משלי שבידנו הניקוד הוא: "שְנֵיהֶם".

הטקסט הפשוט

ירא את ה', בני, ואת[2] ה[3]מלך, ו[4]עם אנשי[5] רעיונות[6] שונים אל תתערב, כי פתאם יקום אידם, ופיד רעיונותיהם השונים[7] אין איש[8] יודע.

[2] לפי השמטת יחס

[3] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[4] לפי השמטת חיבור

[5] לפי השמטת נסמך

[6] לפי השמטת מוגדר

[7] לפי השמטת נשנה

[8] לפי תשובה נרמזת

הפירוש

ירא, בני, את ה' ואת המלך, ועם בני האדם, שרעיונות שונים להם[9] אל תתערב – כי פתאום יבוא עליהם האיד שישמידם[10], ומה יהא אז הפחד, ר"ל האיד[11] של רעיונותיהם השונים, אי אפשר לדעת. כלומר, מחבר המשל מורה לקורא, כי יירא את ה' ואת המלך, כפי שרוב העם עושה, ולא יתחבר עם בני האדם, שרעיונות שונים להם – משום שפתאום יבוא האסון על אנשים אלה, ומה יהא אז עם אותם הרעיונות השונים שלהם, אי אפשר לדעת, אך הדעת נותנת, שיחדלו בני האדם להגותם.

[9] ייתכן, כי מן העובדה, שכאן כתוב "פתאום יקום אידם", ולעיל ו15 כתוב "פתאום יבוא אידו", ניתן ללמוד, כי בשני המקומות האלה מדובר על בני אדם, שהם קרובים במחשבותיהם; והיות ששם מפורטים דברים רבים של אותו אדם – שהוא "אדם בליעל.. תהפכות בלבו.. מדנים ישלח", מסתבר כי גם הרעיונות השונים, שמדובר בהם במשל שלפנינו, הם רעיונות של "תהפוכות", ר"ל שהם היפך של יראת ה' ויראת המלך.

[10] הציון, כי האיד יקום או יבוא "פתאום", מורה, כי הכוונה להחלטה של ממשלת המלך, שתראה באותם בעלי "תהפוכות" מורדים במלכות ותחליט להשמידם, וביצועה של החלטה כזאת מתקיים ברגיל פתאום מבלי שמצפים לו, והמורדים יכולים להימלט.

[11] מ"אם אשמח בפיד משנאי", איוב לא29, ברור לנו, כי גם כאן ובשני המקראות הנוספים שהשם "פיד" מצוי בהם, הוראתו כשל "איד", שלגביו אין לנו ספק, כי הוא מורה על אסון, צרה וכד'.