רוטנברג על משלי כג לא
רוטנברג על משלי • פרק כג • פסוק 31,32,33,34,35
הטקסט המקראי[עריכה]
[1] בס' משלי שבידנו כתוב: "בכיס (בַּכּוֹס קרי)".
הטקסט הפשוט[עריכה]
אל תרא את[2] ה[3]יין כי יתאדם, כי יתן בַּכִּיס עינו ו[4]יתהלך במישרים – ב[2]אחריתו כנחש ישך וכצפעני יַפְרִשׁ רעל[5]. עיניך יראו דברים זרים[6] ולבך ידבר תהפכות; והיית כאדם אשר[3] שכב בלב ים, לאמר[7] כאדם אשר[3] שכב בראש חִבֵּל. תגיד[8]: הכוני? – בל חליתי; הלמוני? – בל ידעתי. מתי אקיץ, למען אשר[4] אוסיף ו[4]אבקשנו עוד"...
[2] לפי השמטת יחס
[3] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)
[4] לפי השמטת חיבור
[5] לפי השמטת פעול
[6] לפי סתמיות בלשון נקבה
[7] ו"ו החיבור של "וכשכב" הוא ו"ו הביאור(ראה הע' 14 ליד21-22), והוראתה: כלומר
[8] לפי השמטת אמירה
הפירוש[עריכה]
אל יראה לך[9] היין בשעה שהוא[10] מתאדם, ר"ל נעשה מיום יותר אדום[11], הואיל ו[10]הוא דואג לכיס[12] ומתנהג[13] יפה[14] – משום שבאחריתו, ר"ל כשיהיה כבר יין זה מוכן לשתייה הוא ישוך כמו נחש ויפריש ארס מקרבו כמו צפעוני. אם תשתה אותו – יראו עיניך דברים מוזרים[15] וליבך, ר"ל השכל שבליבך, ידבר תהפוכות, ר"ל דברים, שהם היפך המציאות; ותהיה דומה אז למי ששוכב בראשו של תורן אונייה[16] הנמצאת בלב ים. אתה תגיד אז: "היכו אותי? – לא הרגשתי כאב[17]; הלמו אותי? – בכלל לא ידעתי. מתיי אקיץ משיכרותי, כדי שאוסיף עוד[18] ואבקש את היין הטוב הזה?"... כלומר, מחבר המשל מזהיר את הקורא, שלא יעשה לו יין מענבים. אמנם, אומר הוא לו, בשלב המוקדם, כשאותו יין יהא נעשה מיום ליום יותר אדום, היין הזה יהא דואג לכיסו, שלא יצטרך להוציא כסף על קניית יין, ויתנהג אז יפה. ואולם אם יהא לו הרבה יין, ולא יצטרך להוציא כסף על קנייתו, הוא עלול לשתות הרבה, ואז ישתכר; עיניו יראו אז דברים מוזרים והוא ידבר אז דברים שהם הפך המציאות. הוא יהא מוטל אז באשפה ככל השיכורים, ותהא נשקפת לו הסכנה, כי ייטרף ע"י חיה או יידרס ע"י רכב, ואותה סכנה תהא כה גדולה, כאילו המקום, שעליו יהא מוטל, היה נמצא בראשו של תורן אונייה הנוסעת בלב ים, כשכל רגע נשקפת לו הסכנה ליפול לתוך הים ולטבוע במימיו. אם יעבור אז על פניו אחד ממכיריו וישאל אותו, למה השתכר והגיע למצב, שהוא מוטל באשפה ונערי הרחוב מתעללים בו ומרביצים לו – הוא יענה לו: "היכו אותי? –אני לא הרגשתי כל כאב; הלמו אותי? – אני בכלל לא ידעתי, כי הולמים אותי. תגיד לי בבקשה, מתיי אקיץ מתרדמה זו שלי, כדי שאוכל להוסיף ולבקש שוב[19] את היין הטוב הזה[20]"...
[9] "אל תרא" – אל יהא נראה לך. השוה "אלהים יראה לו השה לעולה", בראשית כב8.
[10] "כי" שלפני "יתאדם" הוראתו: כאשר ו"כי" שאחרי "יתאדם" מנמק, מדוע על הקורא להכין לו יין מענבים.
[11] השוה את המשמע של פעלים אחרים בב' התפעל, כגון "יתרומם", "יתנשא" וכדו'.
[12] הוראת "יתן בכיס עינו" היא: ידאג לכיס; השוה "ואשימה עיני עליו", בראשית מד21; "ואשים עיני עליך", ירמיה מ4; "ושמתי עיני עליהם לטובה", שם כד6, שהצירוף "שם עין" שבהם הוראתו: דאג והפעלים "נתן" ו"שם" דומים זה לזה בהוראתם.
[13] "יתהלך" יתנהג; השוה "אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי", תהלים קא2.
[14] כל "במישרים" כתואר הפועל, הוראתו: יפה
[15] "זרות" – מוזרות; השוה "זר מעשהו", ישעיה כח21.
[16] העובדה שבעלי הניקוד ניקדו כאן "חִבֵּל" ולא "חֶבֶל", יש בה כדי להורות, כי היה ידוע להם, כי תורן אונייה נקרא: "חִבֵּל" – על משקל "כִּסֵּא", "דִּבֵּר" (השוה "והדִּבֵּר אין בהם", ירמיה ה13), ועוד.
[17] "חליתי" – הרגשתי כאב; השוה "ואין חלה מכם עלי", ש"א כח21 (*צ"ל כב8).
[18] תואר הפועל "עוד" מצוי במקראות רבים, כשהוא מתייחס לפועל "הוסיף" שבהם.
[19] בשיכרותו עלול השיכור לחשוב, שהוא השתכר באחת המיסבאות ולא מהיין, שבעצמו עשהו מענבים.
[20] בסוף אזהרתו מעיר מחבר המשל את הקורא על העובדה החשובה, כי מי שכבר התחיל להשתכר קשה להשפיע עליו ע"י הסברה, כי יחדל מלהשתכר, וכי לכן מוטב שלא יתחיל להשתכר.