רוטנברג על משלי כג כט

הטקסט המקראי[עריכה]

למי אוי, למי אבוי, למי מְדוֹנִים[1], למי שיח, למי פצעים חנם, למי חכלילות (*לפנינו חסר יו"ד) עינים? – למאחרים על היין, לבאים לחקר ממסך.

[1] בס' משלי שבידנו כתוב: "מדונים (מִדְיָנִים ק')"; וראה הע' 1 לי12.

הטקסט הפשוט[עריכה]

למי אוי, למי אבוי, למי מְדוֹנִים, למי שיח, למי פנים, אשר[2] פצעים הם[3] חנם, למי חכלילות עינים? – לבני אדם, אשר[2] מאחרים לשבת[4] על יד[7](*צ"ל [5]) ה[2]יין, לבני אדם, אשר[2] באים לחקר ממסך.

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[3] לפי השמטת היה (בינוני)

[4] לפי השמטת מיוחס

[5] לפי השמטת נסמך (יחס)

הפירוש[עריכה]

למי אוי, למי אבוי, למי ריבות, למי תלונה על צרה[7], למי פנים שחינם, ר"ל החן שלהם, הם הפצעים שעליהם[8], למי אדמימות[9] עיניים? – לבני האדם, שמאחרים לשבת על יד היין שלפניהם, לבני האדם הבאים לבדוק[10] את המימסך, ר"ל את היין[11]. כלומר, מחבר המשל שואל בלעג, למי אוי, למי אבוי, למי ריבות עם אנשים, למי תלונה על צרה, למי פנים מלאי פצעים, שפצעים אלה הם החן שלהם[10] (נדצ"ל [8]), למי אדמומית עיניים? והוא עונה, שכל אלה הם למי שמאחר לשבת במיסבאה כדי לשתות יין ולמי שבא למיסבאה לבדוק, אם היין הנמכר שם הוא טוב למדיי (*המילה לא ברורה) בשבילו[12].

[6] המילה "אבוי" נמצאת רק בכתוב שלפנינו. חוקרי הלשון לא עמדו על מקורה של מלה זו, אך אין ספק, שהוראתה כשל "אוי".

[7] השוה "אשפך לפניו שיחי, צרתי לפניו אגיד", תהלים קמב3.

[8] ברי, שהדברים נאמרו באירוניה.

[9] השוה "חכלילי עינים מיין" בראשית מט12.

[10] "לחקר" – לבדוק את טעמו; השוה "לא נחקר משקל הנחשת", מל"א ז47.

[11] את היין מוסכים (השוה "מסכה יינה", משלי ט2 ועוד), ולכן היין נקרא "ממסך" על משקל "משכב", "מבחר", "מגדל" וכד'.

[12] עצם חקירת הממסך על ידי שותהו, ר"ל ע"י שותה היין, מעורר, כמסתבר, לא אחת ריב עם בעל המיסבאה.