רוטנברג על משלי כג כו
רוטנברג על משלי • פרק כג • פסוק 26,27,28
הטקסט המקראי[עריכה]
[1] בס' משלי שבידנו כתוב: "תרצנה (תִּצֹּרְנָה ק').. כְּחֶתֶף".
הטקסט הפשוט[עריכה]
תנה, בני, את לבך לדברי[2] (הואיל[3] ועיניך את[4] דְרָכַי תרצינה[5]), כי כמו[4] שוחה עמקה היא[6] זונה, וכמו[4] באר צרה היא[6] אשה[7] נכריה: אף היא כחותף תארב ובוגדים בבני[8] אדם תוסף.
[2] לפי כינוי סומך בודד
[3] לפי השמטת חיבור(ראה הע' 7 לכג1-3).
[4] לפי השמטת יחס
[5] היו"ד הושמטה – בדומה ליו"ד שהושמטה ב"אתה הָרְאֵתָלדעת", דברים ד35.
[6] לפי השמטת היה (בינוני)
[7] לפי השמטת מוגדר
[8] לפי השמטת נסמך
הפירוש[עריכה]
תן, בני, את לבך למה שֶאוֹמַר לך כעת על זונה ועל אשה נכריה[9] (לעיניך הרי ממילא נראות[10] דרכיי ואין הן מביטות על נשים מסוג זה), והוא – כי זונה היא כמו שוחה עמוקה ואשה נוכריה היא כמו באר צרה. אף היא, האשה הנוכריה תארוב לגבר במקום נסתר כמו חוטף[11], ר"ל כמו אדם הרוצה לחטוף את מישהו, ואף היא מוסיפה בבני האדם גברים הבוגדים בנשותיהם. כלומר, מחבר המשל פונה לקוראו, שבדומה למשל שלעיל 15-16 הוא קורא לו בכינוי החיבה "בני", ומבקש ממנו כי יתן ליבו למה שהוא אומר (*נדצ"ל עומד) להגיד לו על זונה ועל אשה נוכריה; ובסוגריים הוא מוסיף, כי אין הוא חושד בו חלילה, כי הוא הולך אל נשים כאלה, שהרי ידוע לו, כי עיניו רואות ברצון את דרכיו בעניין זה, ואין הן מביטות על נשים מסוג זה, וזהו מה שהוא אומר לו על אותן הנשים: זונה היא כמו שוחה עמוקה, שהנופל לתוכה קשה לו מאד לעלות מתוכה, ואשה נכריה היא כמו באר צרה שמחמת צרוּתה קשה לעזור למי שנפל לתוכה לעלות. בדומה לזונה – מוסיף מחבר המשל – אורבת גם היא, האשה הנוכריה, לגבר שהיא רוצה בו, במקום נסתר, כמו אדם שרוצה לחטוף את מישהו, ובדומה לזונה גם היא, האשה הנוכריה, מוסיפה בבני האדם גברים הבוגדים בנשיהם.
[9] ייתכן, שהכוונה ב"נכריה" היא לבת עַם נכרי; אך יותר מסתבר, כי הכוונה לאשתו של גבר נכרי, ר"ל לאשתו של אדם, שהגבר הנתקל בה אינו מכירו.
[10] "עיניך דרכי תִּרְצֶנָה" – לעיניך דרכיי נראות, ר"ל בעיניך הן מוצאין חן; השוה "נדבות פי רצה נא ה'", תהלים קיט108; ועוד.
[11] מסתבר, שאחרי חי"ת מתחלפת הטי"ת בתי"ו. התחלפות כזאת ניתן אוליי למצוא גם ב"חֵטא" וב"חתכם יהיה", בראשית ט2; ב"למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך", ישעיה מה9 (*צ"ל מח9) וב"את החתום.. ואת הגלוי", ירמיה לב11; ב"ויצא חטר מגזע ישי", ישעיה יא1, וב"חתר בחשך בתים", איוב כד16.
[11] "כְּחֹתֵף" – כחֹטֵף. קירבה מסוימת ניתן למצוא גם בין "למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטםלך", ישע' מח9 ובין "ויחתםבטבעת המלך", אסתר ח10; בין "גחלים אתה חותהעל ראשו", לעיל כה22 ובין "ארץ חטהquot;, דברים ח5 (*צ"ל ח8); בין "ויצא חטרמגזע ישי", ישעיה יא1 ובין "ואחתרבקיר", יחזקאל ח5 (*צ"ל ח8). לאמור, ייתכן, שאחרי חי"ת היו טי"ת ותי"ו מתחלפות זו בזו. וצ"ע.