רוטנברג על משלי יד כט

רוטנברג על משלי • פרק יד • פסוק 29

הטקסט המקראי

ארך אפים רב תבונה, וקצר רוח מרים אולת.

הטקסט הפשוט

ארך אפים הוא[1] אדם, אשר הוא[2] רב תבונה, ואדם, אשר הוא[2] קצר רוח, מרים את[3] ה[2]אולת.

[1] לפי השמטת היה (בינוני)

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[3] לפי השמטת יחס

הפירוש

מי שתבונה רבה לו הוא ארך אפיים, ומי שהוא קצר רוח מראה לכול[4] את האשה האווילה[5]. כלומר, אדם, שתבונה רבה לו, אינו מתפרץ כשאשתו מכעיסתו, אלא מגיב בשקט ומנסה להוכיח לה, שהיא טועה. אבל אדם, שהוא קצר רוח, מתפרץ ומראה לאנשים זרים, המתאספים לשמע צעקותיו, את איוולתה של האשה, שנפלה בחלקו.

[4] "מֵרִים" – מראה לכול. השוה "יען אשר הרימתיך מתוך העם", מ"א יד7; "הרימו נס על העמים", ישעיה סב10; ועוד. במקום זה אני רואה צורך להעיר, כי במשלי ג35 אני מפרש לפי הניקוד "וכסילים מָרִים קלון", שהציע טור-סיני.

[5] "אולת" – אשה אווילה (ראה הע' 7 ליד1).