רוטנברג על משלי יד יח

הטקסט המקראי[עריכה]

נחלו פתאים אולת, וערומים יכתרו דעת[1], שחו רעים לפני טובים ורשעים על שערי צדיק.

[1] לפי הפירוש, הנראה לי נכון, לפנינו פתגם, המורכב מן הפסוקים 18 ו-19.

הטקסט הפשוט[עריכה]

נחלו ה[2]פתאים אולת, ואולם[3] ה[2]ערומים יכתרו את[4] ה[2]דעת, כי[3] שחו אנשים[5] רעים לפני אנשים[5] טובים, וכי[3] רשעים צבאו[6] על דלתות שער[7] צדיק.

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[3] לפי השמטת חיבור

[4] לפי השמטת יחס

[5] לפי השמטת מוגדר

[6] לפי השמטת מיוחס

[7] לפי ריבוי סומך בודד

הפירוש[עריכה]

הפתאים רכשו איוולת, ואולם הערומים, ר"ל החכמים[8], בודקים בדיקה מקיפה[9] את הידיעה[10], כי שחו אנשים רעים לפני אנשים טובים, וכי רשעים צבאו על דלתות שער[11] צדיק. כלומר, הגיעה ידיעה, כי אנשים רעים השתחוו לפני אנשים טובים, וכי רשעים צבאו על הדלתות של שער צדיק וציפו, שיתן להם הצדיק להיכנס לביתו. הפתאים, המאמינים לכל דבר, האמינו גם לידיעה זו, שהם ראו בה דבר טוב שנפל בחלקם והם שמחו; אך שמחה זו היתה, לאמיתו של דבר, שמחה אווילה (*המילה לא ברורה), מאחר שלא בדקו הפתאים את אמיתותה של אותה ידיעה. החכמים, לעומת זה, נהגו באותה ידיעה בצורה אחרת: הם עדיין בודקים אותה מכל צדדיה, כדי לראות, אם אמנם נכונה היא; וגם אם יתברר להם, כי זאת ידיעה נכונה, הם יבקשו לדעת, אם אין בכניעתם זו של הרשעים משום מזימה לרמות את האנשים הטובים ולהפילם בפח.

[8] "וערומים" – והחכמים. ראה הע' 9 ליב16.

[9] אני מפרש "יַכְתִּרוּ" – יבדקו בדיקה מקיפה. ר"ל יבדקו את המושא הישיר מסביב לו לכל פרטיו. והנה הבסיס לאותו פירוש: בבנין פיעל אנו מוצאים את הפועל משורש "כתר" בשני המקראת (*צ"ל המקראות) הבאים: "כתרו את בנימן", שופטים כב13, ו"אבירי בשן כתרוני", תהלים כב15, ובשניהם ברור לנו, כי הכוונה בפועל "כִּתֵּר" שבהם היא: סיבב סיבוב גמור, כפי שהכתר מסובב את הראש. על סמך זה אני אומר, כי הוראה דומה גם לפועל "הכתיר" שגם הוא מן השורש "כתר", ושאותו אנו מוצאים בשלושת המקראות הבאים: "וערומים יכתרו דעת" שלפנינו, "כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעקל", חבקוק א4, ו"בי יַכְתִּרוּ צדיקים כי תגמל עלי", תהלים קמב8. וזוהי הוראת הפועל "הכתיר": בדק את המושא הישיר בדיקה מקיפה מכל צדדיו, כפי שהכתר מקיף את הראש מכל צדדיו. ואמנם לפי הוראה זו מתפרש יפה לא רק הפתגם שלפנינו אלא גם שני המקראות הנ"ל בחבקוק ובתהלים. הפירוש בחבקוק הוא כלהלן: כי רשע מכתיר את הצדיק(היות שהרשע בודק את הצדיק בבית המשפט בדיקה מקיפה על אשמת השקר, שהוא מעליל עליו, בעוד שהיה צריך להיות ההפך מכך, והוא – שהצדיק יבדוק בבית המשפט את הרשע בדיקה מקיפה על פשעיו) על כן יצא משפט מעקל(משום כך יוצא משפט מעול, ר"ל לא צודק)[9א]. והפירוש בתהלים הוא: בי יַכְתִּרוּ צדיקים(בגללי[9ב] יבדקו הצדיקים בבית המשפט את הרשעים בדיקה קפדנית על פשעיהם) כי תגמל עלי(כאשר[9ג] תיענה לבקשתי[9ד]. כלומר, כשימלא ה' את בקשתו של מחבר המזמור ויוציא נפשו ממסגר, כפי שביקש בהתחלת אותו פסוק – תהא התוצאה, שבעוד שכעת הרשעים מביאים את הצדיקים לבית המשפט, ובודקים אותם שם על אשמות השקר, שהם מעלילים עליהם – יהיה אז ההפך מכך, והצדיקים (*המילה לא ברורה) יבדקו את הרשעים בדיקה קפדנית בבית המשפט על פשעיהם)[9ה]. וגם הפירוש של "וערומים יַכְתִּרוּ דעת" שלפנינו הוא כזה: הערומים, ר"ל החכמים, יבדקו בדיקה קפדנית את הידיעה. כלומר, הם לא יתנו אימון באותה ידיעה, כפי שהפתאים עושים, אלא יבדקו, אם נכונה הידיעה, ואם אין מוסתרת בה מזימה להפיל את הצדיקים בפח.

[9א] פירושי זה לפסוק הנ"ל בחבקוק, שהוא סיום המבוא לנבואתו של נביא זה בפסוקים ב-ד של פרק א', משתלב יפה בפירושי לכל אותו מבוא.

[9ב] "בי" לפי כינוי סומך בודד– בגללי.

[9ג] "כי" כאשר השוה, למשל, "כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבד", שמות כא2.

[9ד] "תגמל עלי" – תיענה לבקשתי. השוה "אשירה לה' כי גמל עלי", תהלים יג6; ועוד.

[9ה] מעניין, שהנביא חבקוק ומחברו של המזמור הנ"ל בס' תהלים הביעו רעיון דומה.

[10] המלה "דעת" היא כאן שם פעולה(ראה הע' 5 לי14), והוראתה: ידיעה (ראה גם זאת בהע' 5 לי14).

[11] "על שערי צדיק", לפי ריבוי סומך בודד "על דלתות שער צדיק"; השוה "ויתו על דלתות השער", ש"א כא14.