רוטנברג על משלי יג כ

הטקסט המקראי

הֲלוֹךְ[1] את חכמים וַחֲכַם (*נראה שחסר כאן הציון [1]), ורעה כסילים – יָרוּעַ[1].

[1] בעלי ה"קרי" תיקנו כאן: "הוֹלֵך... יֶחְכַּם" (*לפנינו יֶחְכָּם), ובעלי הניקוד ניקדו את התיבה שבסוף הפתגם "יֵרוֹעַ"; וכבכל מקום אני מפרש גם כאן לפי הכתיב "הלוך.. וחכם", שאני מנקדוֹ: "הֲלוֹך.. וַחֲכַם". בהתאם לפירוש, הנראה לי נכון, אני גם מנקד את התיבה האחרונה של הפתגם: "יָרוּעַ".

הטקסט הפשוט

הלוך את חכמים וחכם, וה[2]רעה כסילים - יָרוּעַ.

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

הפירוש

לך[3] עם חכמים והיֵה לחכם, ומי שרועה כסילים, ר"ל ומי שמשביע את רצונם[4] של כסילים – שיתהולל[5]. כלומר, מחבר הפתגם מייעץ לו לקורא, כי יילך עם חכמים ויהיה לחכם כמותם, ולא ישים לב לצהלת ההתהוללות של המתרועע עם כסילים. שיתהולל לו הלה כחפצו – אומר מחבר הפתגם לקורא – אתה לך עם חכמים והיה לחכם, הואיל וחלקו של החכם יפה מזה של הכסיל.

[3] "הלוך" הוא ציווי ליחיד של הפועל "הלך". אמנם רוב ציוויי הליכה במקרא הם של הפועל "ילך" – אך גם ב"הִלְכוּ אל תעמדו" ירמיה נא50, לפנינו ציווי של הפועל "הלך". יותר מזה, אני סבור, שגם "הלוך" שלפני פועל עבר, שבראשו ו"ו ההיפוך ב-14 מקראות, שאחד מהם הוא: "הלוך ודברת אל דוד", ש"ב כד12, הוא ציווי, שניקודו הֲלוֹך, וו"ו ההיפוך שאחרי "הלוך" הופכת את העבר לציווי – בדומה לו"ו של "ואספת" בכתוב "לך ואספת את זקני ישראל", שמות ג16.

[4] הפועל "רעה", שבעיקרו הוא מורה על הפעולה, שהרועה עושה לצאנו, הוראתו: משביע והכוונה להשבעת המושא הישיר, שלא יהיה רעב, כפי שאמנם הרועה עושה לצאנו, והוראתו גם: משביע את רצוןהמושא הישיר ע"י דאגה לכל צרכיו. לפי הוראה זו יש להבין את המקראות, כגון "כל רעיך תרעה רוח", ירמיה כב22; וכן את המלים "ורעה כסילים" בפתגם שלפנינו. גם "ירעה אולת" להלן טו14, "ורעה זוללים", להלן כח7, ו"רעה זנות", להלן כט3, מתפרשים יפה לפי הוראה זו של הפועל "רעה".

[5] "יָרוּעַ" – יצעק (ראה הע' 8 ליא15), ר"ל ירים קול; והיות שכאן מדובר בהרמת קול של כסילים מתהוללים, ביטאתי (*המילה לא ברורה) הרמת קול זו שלהם ע"י הפועל "התהולל". – ואשר לפועל "יָרוּעַ" בב' קל שלפנינו בפתגם זה – הוראתו כהוראת המלה "שיתהולל לו" בשפת הדיבור שלנו, והעתיד של "יָרוּעַ" הוא עתיד של מישאלה או לא-אכפתיות(ראה הע' 5 לו'32). לאמור, הפירוש של המלה "יָרוּעַ!" הוא: שיתהולל לו הרועה כסילים כחפצו! אתה אל לך להתחשב בכך, אלא לך עם חכמים והיה לחכם, משום שחלקו של החכם יפה מזה של הכסיל.