רוטנברג על משלי יג יג
רוטנברג על משלי • פרק יג • פסוק 13
הטקסט המקראי[עריכה]
[1] בס' משלי שבידנו הניקוד הוא: "יֵחָבֶל.. יְשֻלָּם".
[2] לפי הפירוש, הנראה לי נכון, המלים "לו" ו"הוא" טעונות הדגשה; לכן התיבות "לו" ו"הוא" מובאות כאן במפוזר.
הטקסט הפשוט[עריכה]
אדם, אשר[3] בז לדבר, יַחְבֹּל לו הואיל[4] ואדם, אשר הוא[3] ירא מצוה, הואיְשַלֵם את העבודה[5].
[3] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)
[4] לפי השמטת חיבור(ראה הע' 8 ליא13).
[5] לפי השמטת פעול
הפירוש[עריכה]
אדם, שמזלזל בפקודה[6] (*המילה לא ברורה), גורם רעה[7] לעצמו[8], משום שאדם המקפיד למלא פקודה[9], הוא10] יגמור[11] את העבודה. כלומר, עובד שכיר (*אולי שכור), המזלזל בפקודת מעבידו ואינו ממלאה כראוי, גורם בכך רעה לא רק למעבידו, אלא בעיקר לעצמו, מאחר שלפני גמירתה של אותה עבודה יסלקנו מעבידו ממנה מחמת זלזולו זה, ויגמור אותה עבודה עובד שכיר (*אולי שכור) אחר, שמקפיד למלא את פקודת מעבידו.
[6] "בז ל'" – מזלזל ב' (ראה דברי א. כהנא כאן: "בז ניגוד אל ירא השוה י"ד ב' ירא ה' בניגוד אל בוזהו").
[7] "יַחְבֹּל" – יגרום רעה. השוה "חבל חבלנו לך", נחמיה א7.
[8] ראה הע' 2.
[9] "וירא מצוה" – ומי (*נדצ"ל: מי, או: הוא מי) שמקפיד לקיים מצוה, ר"ל למלא פקודה[9א]. השוה "הירא את דבר ה'", שמות טו20 (*צ"ל ט20), שברורה שם הכוונה: המקפיד למלא את פקודת ה'.
[9א] "מצוה" שלפנינו אין הוראתה: מצות ה', אלא מצוַת המעביד.
[10] ראה הע' 5 לי22 (*אולי ו22).
[11] "יְשַלֵם" – יגמור. השוה "ושלם את הבית", מ"א ט25.