רוטנברג על משלי יג א

רוטנברג על משלי • פרק יג • פסוק 1

הטקסט המקראי

בן חכם מוסר אב, ולץ לא שמע גערה.

הטקסט הפשוט

ה[1]בן ה[1]חכם הוא[2] פרי[3] מוסר ה[1]אב, ואולם[4], הבן[5] ה[1]לץ לא שמע גערה.

[1] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[2] לפי השמטת היה (בינוני)

[3] לפי השמטת נסמך

[4] לפי השמטת חיבור

[5] לפי השמטת נשנה

הפירוש

הבן החכם הוא פרי[6] מוסרו של האב, ואילו הבן הלץ לא שמע גערה. כלומר, אביו של הבן החכם הטיף לו מוסר, כל אימת שהיה צורך בכך, וכתוצאה מכך[7] נעשה בנו חכם; מה שאין כן בבן, שהוא לץ: לאוזניו של זה לא הגיעה מעולם[8] גערה מפי אביו, ומשום כך היה ללץ.

[6] גם מדברי רלב"ג לפתגם זה "הסיבה בבן שיהי חכם הוא מוסר האב" ברור, שהוא הבין את הפתגם שלפנינו, כאילו היתה צורתו: "בן חכם [פרי] מוסר אב וגו'", באופן שפירושו עולה בקנה אחד עם הש' נסמך אבל הפרשנים החדשים התקשו ביותר בהבנת הרישה של הפתגם, והציעו בו "תיקוני" טקסט שונים ומוזרים, וזאת – משום שאמנם פירושיהם עולים בקנה אחד עם הש' נסמךבמאות מקראות, אך אין הם עולים בקנה אחד עם הכלל הזה אלא במקרה מבלי שהיתה להם מוּדעוּתו. – קביעתי זו מתאשרת במלואה ע"י פירושו של א. כהנא לפתגם שלפנינו. בפירושו זה הביא א. כהנא "תיקוני טקסט שונים, המתקבלים מתרגומי הע' והפט' (*המילה לא ברורה), והמוצעים ע"י נחמיאש בשם ר' דוד וע"י צידרינק (*המילה לא ברורה), ולא ניסה לפרש כאן, כאילו היה כתוב: "בן חכם [פרי] מוסר אב", כלו' בצורה העולה בקנה אחד עם הש' נסמך כפי שהוא עצמו פירש במקראות רבים, כגון בשמות כב1, שהוא פירש שם, כאילו היה כתוב: "אין לו [טענת] דמים", ואף הוסיף: "כמו הלשון אין לעבדים בשת (ב"ק ג ה), שענינו אין לעבדים טענת בשת".

[7] הפירוש של "[פרי] מוסר אב הוא: תוצאה של מוסר האב. גם ב"ויאכלו מפרי דרכם, משלי א31, ברור, שהכוונה ב"פרי דרכם" היא לתוצאה מן הדרך, שהולכים בה.

[8] הכוונה ב"לא שמע גערה" היא, שמעולם לא הגיעה לאוזניו גערה – כשם שהכוונה ב"את קולך שמעתי בגן", בראשית ג10, למשל, היא שקולו של ה' הגיע לאוזניו של אדם בגן. בצורה דומה פירשתי "ורש לא שמע גערה", להלן יג8 (ראה פירושי שם).