רבינו שמשון על מעשרות ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · רבינו שמשון · על מעשרות · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

הכובש זיתים או ירקות שכבשן ביין או בשמן הכבישה קובעת וכן שליקה באור או מליחה ובירושלמי (הל' א) חשיב ו' דברים שהן טובלין אור טובל וכן מקח ומלח ושבת תרומה חצר בית שמירה טובלת אמר ר' יוחנן מקח ושבת אינן תורה רבי אמי בשם ריש לקיש המחוור מכולן זו חצר בית שמירה הכובש עד שיכבוש כל צרכו השולק עד שישלוק כל צרכו נשמעיניה מן הדא מהבהב שבלין באור נטבלו בלא כן אינן מחוסרות מלאכה על ידי האור שנייא היא שהוא גמר מלאכה:

מכמן באדמה. טומן הזיתים באדמה שיתחממו:

מטבל. בחומץ או בציר:

הפוצע בזיתים למתקן שיצא המרירות שלהן:

הסוחט זיתים על בשרו משום סיכה לא נטבלו בכך אא"כ סחט לתוך ידו דידו נחשבת כבור קטן וחייב:

המקפה לתבשיל. אחר ששם היין בתבשיל והקפהו כמו משירד לבור ויקפה וקפוי עראי הוא לתוך התבשיל ובירושל' (שם) פריך בלא כך אין האור טובל ומשני תפתר בתבשיל צונן:

לקדרה חייב. בירושלמי (שם) אמר ר' זעירא בקדרה ריקנית היא מתניתין שהניח בה היין והקפהו מתוכה והוה ליה כמקפה מתוך בור קטן וחייב:

משנה ב[עריכה]

תינוקות בסוף פרק המביא (לד:) מייתי לה תינוקות רבותא אשמעינן דיש להן מחשבה ע"י מעשה המוכיח כדאמר בפ"א דחולין (דף יג.):

[שטמנו]. בשדה דאי בבית בלא שבת קובעת ובירושלמי (הל' ב) מוקי לה אביי בשלקטום עם דמדומי חמה והוכיח מעשה שלהם על מחשבתן שליקטום לשבת דקסבר אין שבת קובעת אלא בשנלקט לשם שבת ופלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש לעיל פ"ב (הל' ג) בירושלמי דגרסינן פירות שליקטן שלא לצורך שבת וקידשה עליהן שבת רבי יוחנן אמר שבת טובלת ריש לקיש אמר אין שבת טובלת ופריך ולית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר שבת טובלת מפני שלקטום לשבת הא אם לקטום שלא לשבת לא דרבי יוחנן אמר שבת טובלת בכל ענין ומתני' משמע דווקא שליקטום תינוקות לצורך שבת ומשני ר' יונה בשם ר' המנונא אפי' לקטום לשבת אוכל מהן עראי מערב שבת כלומר הא דנקט מתניתין שטמנו לשבת לאשמעינן דאפי' הכי לא אסרו אלא למוצאי שבת והדר קאמר אפילו על ריש לקיש לית הא פליגא ולא תינוקות אינון ואפילו ליקטום לשבת כמו שליקטום שלא לשבת אמר רבי יוסי בשם רבי הילא תפתר בשליקטום עם דמדומי חמה דהוכיח מעשה שלהן על מחשבתן:

כלכלת שבת. הכלכלה מליאה פירות שייחדה לשבת בית הלל מחייבין בדבר שאינה מיוחדת לה אין שבת טובלת כגון בפירות מוקצה אבל טובלת בכלכלה שנתייחדה לה משום דכתיב (ישעיה נח) וקראת לשבת עונג:

לשלוח לחברו. נטבלה ולא יאכל עראי עד שיעשר ומפרש בירושל' (הל' ג) שהוא מקפיד עליה כמו כלכלת שבת:

משנה ג[עריכה]

אחר אחד במלח. בירושל' (שם) פריך אם מלח טובל למה לי צירוף ואם צירוף ל"ל מלח אלא על ידי זה וזה:

שהוא מחזיר את המותר. בסוף המביא (לה.) פריך מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא א"ר אבהו רישא במעטן טהור וגברא טמא דלא מצי מהדר סיפא במעטן טמא וגברא טמא דמצי מהדר:

משנה ד[עריכה]

שותין על הגת. כשמכניס שם ראשו ורובו מוקי לה בפרק קמא דשבת (יא:) דלא חשיב קבע אלא אם שתה חוץ לגת:

רבי אלעזר בר' צדוק מחייב. דגזר שמא יוציא:

[על החמין] שמזג היין בחמין ומפרש בירושלמי (שם) א"ר יותנן שהיא קבע:

על הצונן פטור. שהוא לדבר שלא נגמרה מלאכתו ובכל הספרים גרסינן בפ"ק דשבת מפני שמחזיר את המותר ופירוש הוא אבל כשמוזג בחמין אם היה מחזיר לגת מתקלקל:

משנה ה[עריכה]

המקלף שעורים. מסיר קליפתן ומקלף אחת אחת שיבולת או שעורה אחת ובפ"ק דביצה (יג:) אמר וכן לשבת:

מנפח מיד ליד מפרש התם כיצד מנפח :

ירקה פטור הזרע לעולם חשוב אבל ירקה לא אלא אם כן החשיבו:

זירין של שבת זמורות ובפ"ק דמסכת ע"ג (ז.) מוקי לה בדגנוניתא:

ירוש' (הל' ה) שבת שזרעה לזרע מתעשרת זרע ואינה מתעשרת ירק זרעה לירק מתעשרת ירק וזרע ואינה מתעשרת זירין זרעה לזירין מתעשרת זרע וירק וזירין והתניא אין לך מתעשרת זרע וירק:

אלא שחלים וגרגיר בלבד פי' דאמרינן בפרק בכל מערבין (דף כח:) זרעו לירק מתעשרת ירק וזרע זרעו לזרע מתעשרת זרע וירק כלומר ירק וזרע הירק עיקר ואפי' בזרע אזלינן בתר לקיטה כירק זרע וירק הזרע עיקר ואזלינן בתר השרשה כפרגין ושומשמין בפרק קמא דראש השנה (דף יג:) :

משנה ו[עריכה]

תמרות של תלתן. לולבי תלתן כעין שיש לגפנים ואוכלין אותן ויש מפרשים דדרך הגבעולין כשמתחילין לצמוח ולגדל נראה מקום צמיחתן כעין גרגיר ונקרא תמרה כדאמרינן גבי הדס עלתה בו תמרה:

וחרדל ופול הלבן ותלתן חשובין אוכל:

צלף הוא נצפא הוא פרחא כדאמרינן בפרק כיצד מברכין תמרות הן לולבין וכשהן רכין אוכלין אותן והוא עיקר העץ שגדל בו הפרי ואביונות הן עיקר הפרי שמברכין עליו בורא פרי העץ והקפרס הוא שומר לפרי שומר אביונות ונקרא ניצא דפרחא ומברכין עליו נמי בורא פרי העץ ולרבי עקיבא לא חשיבי ליה אלא אביונות: