רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/ראש השנה/פרק א

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א[עריכה]

דף ב ארבעה ראשי שנים הן. בא' בניסן ר"ה למלכים ולרגלים. בא' באלול ר"ה למעשר בהמה. ר' אלעזר ור"ש אומרים באחד בתשרי:

דף ד רגלים באחד בניסן הוא בט"ו בניסן הוא אמר רב חסדא רגל שבו תחילה לרגלים. למאי הלכתא. לנודר למיקם עלי' בבל תאחר. דתניא אחד הנודר ואחד המקדיש ואחד המעריך כיון שעברו עליו ג' רגלים עובר עליו בבל תאחר. ר"ש אומר ג' רגלים כסדרן וחג המצות תחילה וכן היה ר"ש אומר רגלים פעמים ג' פעמים ארבעה פעמים חמשה. הא כיצד נדר לפני הפסח הרי כאן שלשה. לפני עצרת הרי כאן חמשה לפני החג הרי כאן ארבעה:

דף ו ת"ר מוצא שפתיך תשמור. מוצא שפתיך זו מצות עשה. תשמור זו מצות לא תעשה. ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך. כאשר נדרת זה נדר. לה' אלהיך אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים. נדבה כמשמעה. אשר דברת אלו קדשי בדק הבית. בפיך זו צדקה. אמר רבא וצדקה מיחייב עליה לאלתר מ"ט דהא קיימי עניים. יראה דמיירי בדמפריש מעות לצדקה בסתם דומיא דנדר ונדבה וקרבנות. אבל יכול אדם להפריש מעות לצדקה שיהו מונחין אצלו ליתנם לעניים מעט ע"י מקום שיראה לו ואין בשהייתו משום בל תאחר:

סימן ב[עריכה]

מתני' באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות. באחד בשבט ר"ה לאילן כדברי ב"ש וב"ה אומרים בחמשה עשר בו:

דף ח ר"ה לשנים למאי הלכתא א"ר פפא לשטרות דתנן שביעית פ"י מ"ה שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין.

דף ט ע"ב ולנטיעה מנא לן דכתיב שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל וכתיב ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה' ובשנה החמישית תאכלו את פריו וגמר שנה שנה מתשרי דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה: ת"ר אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה ומותר לקיימו בשביעית. פחות משלשים יום לפני ר"ה לא עלתה לו שנה ואסור לקיימו בשביעית

דף י ופירות נטיעה זו אסורין עד ט"ו בשבט אם לערלה ערלה אם לרבעי רבעי. מנהני מילי כתיב ג' שנים יהיה לכם ערלים וכתיב ובשנה הרביעית וכתיב ובשנה החמישית הא כיצד פעמים שברביעית ועדיין אסורה משום ערלה ופעמים שבחמישית ועדיין אסורה משום רבעי מכאן שהן אסורין עד ט"ו בשבט ואוקימנא לה

ע"ב כר"מ דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה. וכי בעי שלשים יום לקליטה ודין הוא דליבעי שלשים ואחד יום אלא קסבר ר"מ יום ל' עולה לכאן ולכאן. ותניא אידך אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ר"ה ואם נטע והבריך והרכיב יעקור דברי ר"א. ר' יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים שוב אינה קולטת. ר"ש ור' יוסי אומרים שתי שבתות אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לדברי האומר ל' יום צריך ל' ושלשים לדברי האומר ג' צריך ל' ושלשה. לדברי האומר שתי שבתות צריך שתי שבתות ול' גרסינן בפרק הערל דף פג. אמרי בי רב משמיה דרב הלכה כר' יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה ואמרי' בהרכבה מה לי אמר שמואל תא שמע דא"ל רב שמואל לרב ענן בהרכבה תני כמ"ד ג' ושלשים והא מילתא איסורא וקי"ל כרב באיסורין:

סימן ג[עריכה]

תניא ר"א אומר בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו אבות בפסח נולד יצחק בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה בר"ה יצא יוסף מבית האסורים

דף יא בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו ובתשרי עתידין ליגאל. ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם בניסן נולדו אבות בניסן מתו אבות בפסח נולד יצחק בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה בר"ה יצא יוסף מבית האסורים בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו ובניסן עתידים ליגאל:

סימן ד[עריכה]

תנא בא' בתשרי ר"ה לירקות למעשרות ולנדרים

דף יב ע"ב לנדרים למאי הלכתא לכדתניא המודר הנאה מחבירו לשנה מונה י"ב חדש מיום ליום ואם אמר לשנה זו אפי' לא עמד אלא בעשרים ותשעה באלול כיון שהגיע יום א' בתשרי עלתה לו שנה. אפי' מאן דלית ליה יום א' בשנה חשוב שנה הכא לצעורי נפשיה קביל עליה והא איצטער. ואימא ניסן בנדרים הלך אחר לשון בני אדם:

סימן ה[עריכה]

דף טז בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן. ובראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר תהלים לג היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובחג נידונים על המים: תניא תבואה שאירע בה קרי או אונס קודם הפסח נידונית לשעבר ולאחר הפסח נידונית להבא. אדם שאירע בו קרי או אונס קודם יה"כ נידון לשעבר ולאחר יוה"כ נידון להבא. אמר רבא ש"מ תרי דיני מתדיינא שתא. תנא דבי ר' ישמעאל בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן ובחג נידונין על המים ואדם נידון בר"ה וגזר דין של אדם נחתם ביוה"כ. תניא ר' יהודה אומר משום ר"ע מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שבפסח זמן תבואה אמר הקב"ה הקריבו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שבעצרת זמן פירות האילן הוא אמר הקב"ה הקריבו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן. ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג מפני שבחג זמן גשמי שנה אמר הקב"ה נסכו מים בחג לפני כדי שיתברכו לכם גשמי שנה ואמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות כדי שיבא זכרוניכם לפני לטובה. ובמה בשופר: אמר ר' אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמכם לפני א"ר יצחק למה תוקעין. למה תוקעין רחמנא אמר ליתקע. אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין

ע"ב ותוקעין ומריעין כשהן עומדים. כדי לערבב השטן. וא"ר יצחק כל שנה שאין תוקעין בתחילתה מריעין לה בסופה מ"ט משום דלא עירבב שטן. וא"ר יצחק כל שנה שרשה מתחילתה מתעשרת בסופה דכתיב דברים יא מראשית השנה ועד אחרית שנה מרשית כתיב ועד אחרית. מכלל דאיכא אחרית. וא"ר יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו שבאותה שעה שנאמר בראשית כא כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם. ואמר ר' יצחק ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו. דאמר ר' יוחנן כל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה דכתיב שם טז ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וגו' וכתיב שם כג ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. ואמר ר' יצחק ארבעה דברים מקרעין לאדם גזר דינו ואלו הן צעקה צדקה שינוי השם ושינוי מעשה ויש אומרים אף שינוי מקום. ואמר ר' יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר מלכים ב ד מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת איבעי ליה למיזל. אמר ר' כרוספדאי אמר ר' יוחנן ג' ספרים נפתחים בר"ה אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינונים. צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה. בינונים תלוים ועומדים מר"ה ועד יום הכפורים. זכו נכתבים לחיים לא זכו נכתבים למיתה. תנן התם בקידושין דף לט: כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין את ימיו ואינו נוחל את הארץ וקפריש רב יהודה דהכי קאמר כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבין לו וכו': תנו רבנן לעולם יראה אדם את עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות. עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה שנאמר קהלת י וחוטא אחד יאבד טובה הרבה בשביל חטא אחד שחטא זה איבד ממנו טובה הרבה. ר"א בר ר"ש אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו ויחיד אחר רובו לפיכך צריך שיראה עצמו כאלו כל העולם כולו תלוי עליו עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה בשביל חטא אחד שחטא זה איבד ממנו ומכל העולם כולו טובה הרבה. ורשב"י אומר אף צדיק כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות שנא' יחזקאל לג צדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו. ואפי' רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שם רשע שנאמר שם ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו. וניהוי כמחצה זכאי ומחצה חייב. ארשב"ל בתוהא על הראשונות. תניא ב"ש אומרים שלש כתות ליום הדין. אחת של רשעים גמורים ואחת של צדיקים גמורים ואחת של בינונים. של צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי העולם הבא. של רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם שנאמר דניאל יב ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. בינונים שעונותיהן וזכיותיהן שקולים יורדין לגיהנם

דף יז ומצפצפין ועולין. שנאמר זכריה יג והבאתי את השלישית באש. ועליהם אמרה חנה שמואל א ב ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. וב"ה אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד ועליהם אמר דוד תהלים קטז אהבתי כי ישמע ה' ועליהם נאמרה כל הפרשה כולה דלותי ולי יהושיע. בינונים דאמרי ב"ה ורב חסד מטה כלפי חסד דוקא שאין בכלל עונותיהם עון פושעי ישראל בגופן. מאי ניהו קרקפתא דלא מנח תפילין. אבל אם בכלל מחצה עונותיהן עון פושעי ישראל בגופן. מבצבצין ועולין כדכתיב והבאתי את השלישית באש ועליהם אמרה חנה ה' ממית ומחיה וגו'. אבל אם עונותיהם מרובין מזכיותיהן ובכללן עון פושעי ישראל בגופן. וכן פושעים אחרים בגופן והעוברי עבירה כגון עריות יורדין לגיהנם ונידונים בה י"ב חדש ואחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים. שנאמר מלאכי ג ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. אבל הצדוקים והבייתוסים והמסורות והאפיקורסין ושכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושנתנו חתיתם בארץ החיים והם הפרנסים המטילין אימה על הציבור שלא לשם שמים ושחטאו ושהחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ונידונים בה לדורי דורות שנא' ישעיה סו ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו'. הא דאמרי' לעיל רשעים גמורים דהיינו רוב עונות נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם אע"ג דכתיב בקרא דניאל יב דראון עולם לא בעי למימר שאין להם תקנה לעולם אלא נידונין י"ב חדש ושוב באין לעולם הבא אחר שכלה דינם בגיהנם י"ב חדש. ודראון כמו די שראו אותו העולם נמצא ששה חלוקים בדיני העולם הבא. צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי העוה"ב: בינונים וליכא בכלל עונותיהן עון פושעי ישראל בגופן ורב חסד מטה כלפי חסד: אבל יש בכלל עונותיהן עון פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ומבצבצין ועולין: רובן עונות ואין בכלל עונותיהן עון פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונידונים בה י"ב חדש ואחר שסבלו את דינם י"ב חדש באין לחיי העוה"ב: רובן עונות ויש בכלל עונותיהם עון פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונידונים בה י"ב חדש לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים: אבל הצדוקים והבייתוסים והמסורות יורדין לגיהנם ונידונים בה לדורי דורות. רב אלפסי ז"ל גורס קרקפתא דלא מנח תפילין לעולם. אבל בספרים לא נמצאת גירסא זאת אלא קרקפתא דלא מנח תפילין. ופר"ת הנמנע מתפילין בשביל שהמצוה בזויה עליו מה תועלת יש ברצועות הללו. אבל אם ירא להניח תפילין משום דבעי גוף נקי כדאמרי' בפרק במה טומנין דף מט. תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים והוא ירא שמא לא יזהר בקדושה ובטהרה אע"ג דעבירה היא דבקל יכול ליזהר בשעת קריאת שמע ותפלה מ"מ לא מיקרי בהכי פושעי ישראל בגופן. א"ר יהודה אמר רב כל פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים אין רואה בן ת"ח. שנאמר איוב לז לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב: ובה"א ורב חסד מטה כלפי חסד היכי עביד. ר"א אומר כובש שנאמר מיכה ז ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ר' יוסי בר חנינא אומר נושא שנא' מיכה ז מי אל כמוך נושא. תנא דבי ר' ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה. אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק דכי איכא רוב עונות מיחשב בהדייהו. תנא דבי רבי ישמעאל גם הוא בא לפרש מילתא דב"ה ואומר דאינו כובש ולא נושא אלא עון ראשון שאדם עושה הקב"ה מעבירו ואינו נותנו לשאר עבירות. נמצא אם הוא שקול' הזכיות מכריעין כיון שאותו עון אינו עמהם. ואם הכף שקולה בלא אותו עון הקב"ה מחזיר אותן העונות והעונות מכריעין. והיינו דקאמר דוד תנה עון על עונם. ורב אלפס ז"ל כתב מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה. פי' אדם כשר ותמים בדרכיו אם נכשל בחטא ועדיין לא בא חטא לידו מעודו אותו החטא אין הקב"ה כותבו עליו אלא מעבירו וכך היא מדתו של הקב"ה שלא לחייב בתחילה. שנא' איוב לג הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. ואמר רבא עון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מיחשב בהדייהו. פי' אחר לגאון וששאלתם הא דתניא מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה דתנא דבי ר' ישמעאל באדם ירא שמים שהוא קבוע בעשיית המצות ושומר חמורות ובעתים חוטא בקלות מדתו של הקב"ה עמו שהוא מעביר ראשון ראשון ומוחלן ובתורת צדיקים הוא. ועון עצמו אינו נמחק אלא תלוי ועומד עד שעה שימות באותה שעה מחשבין אם זכיותיו מרובין מעונותיו הרי עברו עונותיו ראשון ואינן חשובין עליו ודומה כאלו לא עשאן. אבל אם גברו אותן עונות ונמצאו מעשיו כולן כשמצטרפין ונשקלין זה עם זה רובן חובות הרי כל אחד ואחד נחשב וזו היא המדה המנויה בדרכי השם. וזו היא פירושה דכך היא המדה. פי' מדה שביעית ששית משלש עשרה מדות שבפרשת ויעבור ורב חסד ב"ה אומרים מטה כלפי חסד. ופי' תנא דבי ר' ישמעאל לכל הני דאמרינן יורדין לגיהנם ה"מ היכא דמיית בלא תשובה אבל מת בתשובה מנכין לו מעונותיו שנאמר יחזקאל לג ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו אלא הקב"ה מוחל לו כל עונותיו ונותנו במחיצתן של צדיקים: אמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין כל פשעיו שנאמר מיכה ז נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע

ע"ב ויעבור ה' על פניו ויקרא א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור והראה למשה בסיני ואמר לו כל זמן שישראל חוטאים יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם. ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם אני הוא אחר שיחטא האדם. וא"ת מה צריך האדם למדת רחמים קודם שיחטא. וי"ל אע"פ שגלוי וידוע לפניו שסופו לחטוא מתנהג עמו במדת רחמים באשר הוא שם. אי נמי קודם שיחטא בע"ז. ואע"פ שכבר חשב לעובדה ומחשבת ע"ז הקב"ה מצרפה למעשה קידושין לט: מ. כדכתיב יחזקאל יד למען תפוש את בית ישראל בלבם אפ"ה מתנהג עמו במדת הרחמים קודם שיחטא וכשיחטא מצרף המחשבה עם המעשה. ואומר ר"ת דשני שמות הראשונים שתי מדות. כדדרשינן לה הכא אחת קודם שיחטא ואחת לאחר שיחטא אם שב. אל ג'. רחום ד'. וחנון ה'. ארך אפים ו'. ורב חסד ז'. ואמת ח'. נוצר חסד לאלפים ט'. נושא עון י'. ופשע י"א. וחטאה י"ב. ונקה י"ג. דעון ופשע וחטאה שלשה ענינים הן. כדאמרי' בפרק אמר להן הממונה דף לו: דעונות הם זדונות פשעים אלו המרדים חטאות אלו השגגות. ובמגילת סתרים דרבינו נסים גאון אינו מונה השם הראשון. שיש פיסוק בין שני השמות. וה"ק קרא ויקרא הקב"ה ששמו ה'. קריאת ה' אל רחום וחנון. וקא חשיב נוצר חסד לאלפים בשתי מדות. דנוצר חסד היינו מדה אחת ולאלפים מדה אחרת. דמדה טובה מרובה על מדת פורענות חמש מאות. דבמדת פורענות כתיב על רבעים ובמדה טובה כתיב לאלפים. ולא נהירא לי כלל דלמה ליה למיכתב ויקרא ה' הא כתיב ויעבור ה' על פניו ועליה קאי ויקרא ומה לו להזכיר השם אחרי ויקרא. ועוד נוצר חסד בלא לאלפים אינו מדה דאפי' הרעה הוא נוצר עד רבעים וכל המדות מדות ויתור הם. וכן נהוג לאומרן בכל גלות ישראל שהחזן אומר ויעבור ה' על פניו ויקרא והקהל מתחילין ה' ה' אל רחום וחנון וגו'. ולדברי הגאון היה לו לחזן לומר ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ולקהל להתחיל ה' אל רחום וגו'. אמר רב יהודה ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקן שנא' שמות לד הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך. א"ר יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנא' ישעיה ז ושב ורפא לו איזהו דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דינו. מיתיבי השב בינתיים מוחלין לו לא שב בינתיים אפי' הביא כל אילי נביות אין מוחלין לו לא קשיא הא ביחיד והא בציבור. גזר דין דיחיד לא מיקרע אבל גזר דין דציבור מיקרע.

דף יח וגזר דין דציבור מי מיקרע והכתיב ירמיה ד כבסי מרעה לבך ירושלים למען תושעי וכתוב אחד אומר שם כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עינך לפני מאי לאו כאן קודם גזר דין וכאן לאחר גזר דין. לא אידי ואידי לאחר גז"ד ולא קשיא כאן בגזר דין שיש עמו שבועה כאן בגז"ד שאין עמו שבועה. כדאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע. שנאמר שמואל א ג לכן נשבעתי לבית עלי אם יכופר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם. אמר אביי בזבח ומנחה הוא דאינו מתכפר אבל מתכפר הוא בד"ת. ר' יצחק אמר יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. כתוב אחד אומר דברים ד מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו וכתוב אחד אומר ישעיה נה דרשו ה' בהמצאו. לא קשיא הא ביחיד והא בציבור. יחיד אימת אר"נ אמר רבה בר אבוה אלו עשרת ימים שבין ר"ה ליה"כ: ובר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. מאי כבני מרון הכא תרגימו כבני אימרנא. רשב"ל אומר כמעלות בית חורון:

סימן ו[עריכה]

מתני' על ששה חדשים שלוחים יוצאים. על ניסן מפני הפסח. על אב מפני התענית. ועל אלול מפני ר"ה. ועל תשרי מפני תקנת המועדות. ועל כסליו מפני חנוכה. ועל אדר מפני הפורים. וכשהיה בית המקדש קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן: והא דלא נפקי אתמוז ואטבת מפני התענית משום דאמרי'

ע"ב יש צרה צום אין צרה ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין פי' לא רצו הציבור. אבל היחיד אין לפרוש מן הציבור כל זמן שלא נמנעו הציבור שלא להתענות:

סימן ז[עריכה]

איתמר רב הונא ורב חיננא אמרו בטלה מגילת תענית. ריב"ל וריו"ח אמרו לא בטלה.

דף יט ע"ב והלכתא בטלה והלכתא לא בטלה קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיאן כאן בחנוכה ופורים וכאן בשאר יומי: ועל תשרי מפני המועדות.

דף כא מכריז ר' יוחנן על היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ליעבדו תרי יומי גזירה ניסן אטו תשרי:

הדרן עלך ארבעה ראשי שנים