רבינו אשר על הש"ס/חולין/פרק ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | ריטב"א | רשב"א | רמב"ן
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש
על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א[עריכה]

הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין:

סימן ב[עריכה]

גמ' אמר רב חסדא המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מ"ט משום דכתיב וזה דמשמע דווקא שהן בעין אבל אם אבדו אין לכהן דין עליו. ואי בעית אימא משום דהוה ליה ממון שאין לו תובעין ונפקא מינה בין הלין לישני. דללישנא קמא אפילו לצאת ידי שמים לא מיחייב דרחמנא פטריה. וללישנא בתרא מיחייב. אלא שאין הכהנים יכולין להוציא ממנו בדין. דמצי למימר לכל כהן התובעו לא בעינא למיתב לך אלא לאחר. וכן ברייתא דלקמן דריש רבי יהודה בן בתירא וזה למעוטי חזה ושוק שאינו דין מסייע ללישנא בתרא. הלכך הלכה כלישנא בתרא לחומרא:

סימן ג[עריכה]

ההוא ליואה דהוה חטיף מתנתא. אתו וא"ל לרב. א"ל לא מסתייע דלא שקלינן מיניה אלא מחטף נמי חטיף. ורב אי איקרו עם משקל נמי שקלינן מינייהו ואי לא איקרו עם רחמנא פטריה מספקא ליה לרב אי איקרו עם אי לאו. דריש מרימר הלכתא כוותיה דרב. והלכתא כוותיה דרב חסדא. כי אתא עולא אמר הבו מתנתא לכהנתא. אלמא קסבר עולא כהן ואפילו כהנת. אמר רבינא אמר לי אמימר הלכתא כוותיה דרב. והלכתא כוותיה דרב חסדא. והילכתא כוותיה דעולא. והילכתא כרב אדא בר אהבה דאמר לויה שילדה מישראל בנה פטור מחמש סלעים. ולאפוקי מדרב פפא דאמר בכורות דף מז. דווקא דאיעברה מעובד כוכבים אבל איעברה מישראל כיון דרובא ישראל חייב בחמש סלעים. אלא כמר בריה דרב יוסף דאמר לא שנא איעברה מישראל לא שנא איעברה מעובד כוכבים בנה פטור מחמש סלעים דברחם תלה רחמנא. ודווקא לויה אבל כהנת איעברה מישראל בנה פטור אבל איעברה מעובד כוכבים נתחללה מביאת העובד כוכבים והוה ליה כבת ישראל שילדה מן העובד כוכבים דבנה חייב בחמשה סלעים. רב כהנא אכיל בשביל אשתו רב אידי בר אבין אכיל בשביל אשתו רב יימר אכיל בשביל אשתו: כוי חייב בכולהו מתנתא דתניא שור מה תלמוד לומר אם שור להביא את הכלאים שה מה ת"ל אם שה להביא את הכוי:

סימן ד[עריכה]

מתני' בכור שנתערב במאה בזמן שמאה שוחטין את כולן פוטרין את כולן. אחד שוחט את כולן פוטרין לו אחד:

גמ' ואמאי יבוא עליו כהן משני צדדין ולימא ליה אי בכור הוא כוליה דילי הוא ואי לאו בכור הוא הב לי מתנתא. אמר רב אושעיא בבא לידי כהן ומכרו לישראל במומו:

מתני' השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות והמשתתף עמהם צריך שירשום. ואם אמר חוץ מן המתנות פטור מן המתנות. א"ל מכור לי בני מיעיה של פרה זו והיו בהן מתנות נותנם לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים. לקח הימנו במשקל נותנם לכהן ומנכה לו מן הדמים:

גמ' וליתני כהן ועובד כוכבים פטורין מן המתנות. אמר רבא זאת אומרת הדין עם הטבח:

סימן ה[עריכה]

דרש רבא מאת העם ולא מאת מכהנים כשהוא אומר מאת זובחי הזבח אפילו כהן טבח במשמע. אושפזיכניה דרבי טבלא כהן הוה והוה דחיקא ליה מילתא אתא לקמיה דרבי טבלא א"ל זיל אישתתיף בהדי טבחי ישראל דמגו דפטרת להו ממתנות משתתפין בהדך חייביה רב נחמן. א"ל רבי טבלא פטרן. א"ל זיל אפיק ואי לא מפיקנא רבי טבלא מאונך אתא רבי טבלא קמיה דרב נחמן א"ל מאי טעמא עביד מר הכי. א"ל דכי אתא רב אחא בר חנינא מדרומא אמר ר"י בן לוי וכל זקני דרום אמרו כהן טבח שתים ושלש שבתות פטור מן המתנות מכאן ואילך חייב במתנות. א"ל וליעבד ליה מר כרבי אחא בר חנינא. א"ל ה"מ דלא קבע מסחתא אבל הכא הא קבע מסחתא. אמר רב חסדא האי כהנא טבחא דלא מפריש מתנתא ליהוי בשמתא. ואמר רב חסדא מתנות כהונה זרוע לאחד וקיבה לאחד ולחיים לשנים. ובתורא פלגי לזרוע גרמא גרמא:

סימן ו[עריכה]

ואמר רב חסדא אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה. וכל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבלים. ולית הילכתא כוותיה דמתנות אין בהן משום קדושה אלא חובת טבח הן ואי דלא יהיב להו הוא נינהו דקאי באיסורא אבל בשרא שרי. וגרסינן נמי בסוף הדין פירקא הרי מתנות דלא טבילי אלמא דבר ברור הוא דמתנות לא טבלי וכן הילכתא. א"ר חסדא מתנות כהונה אינן נאכלות אלא צלי ואינן נאכלות אלא בחרדל. מ"ט דאמר קרא לך נתתים למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין. הא צלי לאו דווקא דהא תנן בפרק כל התדיר בזבחים דף צ: בכולן רשאין הכהנים לשנות באכילתן לאוכלן צלויין שלוקין ומבושלין ומפ' בגמ' מ"ט אמר קרא לך נתתים למשחה לגדולה כדרך שהמלכי' אוכלים אלא באיזה ענין שהוא אוהב יותר יש לו לאכול כדי שיהא נאכל לתיאבון. ואם הוא אוהב בכולן שוה יאכלנו צלי כדרך מלכים:

סימן ז[עריכה]

אמר רבא בדיק לן רב יוסף האי כהנא דחטיף מתנתא חבובי מצוה הוא או זלזולי מצוה הוא. ופשטינן ליה ונתן ולא שיטול מעצמו. אמר אביי מריש הוה חטיפנא מתנתא כיון דשמענא ונתן ולא שיטול מעצמו מיחטף לא חטיפנא מימר אמינא הבו לי. כיון דשמענא להא דתניא ויטו אחרי הבצע ר"מ אומר חלקם שאלו בפיהם מימר נמי לא אמינא כי יהבו לי שקילנא כיון דשמענא להא דתניא הצנועין מושכין ידיהם והגרגרנים חולקין משקל נמי לא שקילנא בר ממעלי יומא דכפורי לאחזוקי נפשאי בכהנא. ולפרוס ידיה. אנסו ליה עידניה כלומר חולי במעים הוה ולא היה יכול לשהות נקביו לפיכך לא פירס ידיו: אמר רב יוסף האי כהנא דאית ליה צורבא מרבנן בשיבבותיה ודחיקא ליה מילתא ליזכי ליה מתנתא. ואע"ג דלא אתא לידיה במכירי כהונה ולוייה. רבא ורב ספרא איקלעו לבי מר יוחנא בר חנא בר אבא וא"ל למר יוחנא בר חנא בר ביזנא עבד להו עגלא תלתא. אמר ליה רבא לשמעיה זכי לי מתנתא דבעינא למיכל לישנא בחרדלא. זכי ליה. רבא אכל רב ספרא לא אכל אקריוהו לרב ספרא בחלמיה מעדה בגד ביום קרה. אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה דילמא משום דעברית אשמעתיה דמר אקריון הכי. א"ל כי אמרי אנא אחר שמעיה על כרחיך מזכי ליה וכי אמרי אנא למאן דלא איפשר ליה רבא אפשר ליה אלא מאי טעמא אקריון הכי כלפי רבא ולקריוהו לרבא. נזיף הוה. מההוא מעשה דתענית דף כד: דאטרח קמי שמיא ואתא מטרא בתקופת תמוז ואיתחזי ליה אבוהי בחילמיה ואמר איכא דאטרח קמי שמיא כולי האי ושני דוכתיה ואשכח לדוכתיה דמרושם בסכיני. יש מפרשים נזוף הוה בשביל זה המעשה והכי מסתבר טפי דבההוא עובדא דתענית קאמר ההוא גברא דמתחייב נגידא בבי דינא דרבא נגדיה רבא ומית. אישתמע מילתא בי שבור מלכא בעא לצעוריה וכו' ועל ידי אותו מעשה בקש רחמים ובא מטר. ובימי רב יוסף לא היה רבא ראש בית דין להלקות. כי אביי מלך אחר רב יוסף ורבא אחר אביי:

סימן ח[עריכה]

אמר ליה אביי לרב דימי פשטיה דקרא במאי כתיב א"ל בשונה לתלמיד שאינו הגון דא"ר יהודה אמר רב השונה לתלמיד שאינו הגון נופל לגיהנם שנאמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו ואין שריד אלא תלמיד חכם שנאמר ובשרידים אשר ה' קורא: אמר רב הונא אם כהן שותף בראש פטור מן הלחי שותף ביד פטור מן הזרוע. שותף בבני מעיים פטור מן הקיבה. וחייא בר רב אמר אפילו שותף באחד מהן פטור מכולן והלכתא כרב הונא דהא אתותב חייא בר רב מהא דתניא הראש שלי וכולה שלך אפילו אחד ממאה בראש פטור מן הלחי וחייב בכולן וסלקא בתיובתא. ואם אמר כהן לישראל כולה שלי והראש שלך חייב דבתר חיובא אזלינן דתניא הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור מראשית הגז זה חומר בזרוע לחיים וקיבה מראשית הגז. אלמא בתר חיובא אזלינן. ואם א"ל חוץ מן המתנות חוץ שיורא הוי ולא מכר לו את המתנות ודכוותה בישראל לישראל מיחייב הלוקח דכיון דשחטיה עליה דידיה רמי למיתבינהו. אבל אם אמר כהן לישראל פרה זו מכורה לך על מנת שהמתנות שלי נותן לכל כהן שירצה. דעל מנת לאו שיורא הוא אלא תנאי שמכר לו הכל בתנאי שיהא המתנה שלו ואין בו כח להתנות זה שהתורה אמרה שיתנה לכל כהן שירצה. ולא אמר שהמכר בטל מאחר שאין התנאי מתקיים משום דהתנה על מה שכתוב בתורה והתנאי בטל ומעשה קיים. דכוותיה אמרינן בפרק המוכר את הבית דף סג. בן לוי שמכר שדה ע"מ שמעשר ראשון שלו מעשר ראשון שלו משום דסבר הך תנא דע"מ שיורא הוא ושיורא שייר למקום מעשר. אבל בתנאי לא מצי לאתנויי שיתן לו המעשר בכל שנה ושנה דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא: לקח ממנו במשקל נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים אמר רב לא שנו אלא ששקל לעצמו בהא אמר נותנו לכהן אבל שקל לו טבח הדין עם הטבח פי' אף עם הטבח דסבר רב מתנות כהונה נגזלות והוי ליה גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה. ורב אסי אמר אפילו שקל לו הטבח הדין עמו דווקא ולא עם הטבח. דסבר מתנות כהונה נגזלות והלכתא כרב דרבו של רב אסי הוה:

סימן ט[עריכה]

מתני' גר שנתגייר והיתה לו פרה אם נשחטה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק פטור שהמוציא מחבירו עליו הראיה. אבל אם היתה לו עיסה נעשית ספק אם עד שלא נתגייר נתגלגלה או משנתגייר נתגלגלה מפריש חלה מספק דספק איסורא לחומרא ומוכר החלה לכהן. וכן אס נולד לו בכור בעדרו ירעה עד שיסתאב ויאכל במומו. וכן בכור בהמה טמאה פודהו בטלה לאפקועי איסוריה ומעכב השה לעצמו:

סימן י[עריכה]

גמ' תניא מקום שנהגו למלוג בעגלים לא יפשיט את הזרוע להפשיט את הראש לא יפשיט את הלחי ואם אין שם כהן מעלה חותן בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן. כך היא גי' הספרים ורב אלפס לא כתב כן:

סימן יא[עריכה]

מתני' איזוהי זרוע מן הפרק של ארכובה עד כף של יד והוא של נזיר וכנגדו ברגל שוק. ר' יהודה אומר דמן הפרק של ארכובה עד סובך של רגל. איזוהי הלחי. מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת:

גמ' ת"ר זרוע זה זרוע ימין אתה אומר זרוע ימין או אינו אלא זרוע של שמאל ת"ל הזרוע. מאי תלמודא כדאמר רבא הירך המיומנת שבירך הכי נמי הזרוע המיומן שבזרוע והלחיים להביא צמר שבראש כבשים ושיער שבזקן תיישים. והקיבה להביא חלב שעל הקיבה וחלב שבתוך הקיבה דאמר ר' יהושע כהנים נהגו בו עין יפה ונתנוהו לבעלים. טעמא שנהגו הא לא נהגו לא. איזהו לחיים וכו'. והתניא נוטלם ואת בית השחיטה עמהן. לא קשיא מתני' רבנן ברייתא רבי חנינא בן אנטיגנוס. דתניא מוגרמת פסולה והתניא העיד רבי חנינא בן אנטיגנוס על מוגרמת שהיא כשירה וקי"ל כרבי חנינא בן אנטיגנוס והיינו שייר בחיטי. לא ידענא למה הביא רב אלפס האי פיסקא הכא. אע"ג דלענין מקום השחיטה הלכה כרבי חנינא לענין לחי הלכה כמתני' ועוד דאיכא שינויא אחרינא דמוקי תרוייהו כרבנן. ועוד צ"ל דליכא דאיכא פלוגתא בלחי דבנטילת הלחי שוה לכולם:


הדרן עלך הזרוע והלחיים