קצות החושן על חושן משפט קכא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה](א) אפי' שהשליח עכו"ם וכתב הסמ"ע ואין צ"ל שלח והפטר והש"ך כתב ז"ל ודלא כמ"ש בעה"ת בשם הרמב"ן דצ"ל שלח ע"י עכו"ם והפטר וראייתו מלקמן סי' ש"מ סעיף ח' דעל ידי עבדו הכנעני חייב ואינו ראי' כו' ועיין פ' איזהו נשך דף ע"א ת"ר מלוה ישראל מעותיו של נכרי כו' כיצד ישראל שלוה מעות מעכו"ם בריבית וביקש להחזירם לו כו' ואם העמידו אצל נכרי מותר וכן נכרי שלוה מישראל בריבית וביקש להחזירם לו כו' ואם העמידו אצל ישראל אסור ופריך שם בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא כיון דאין שליחות לנכרי איהו ניהו דקא שקיל מיני' ריבית ומשני כגון דא"ל הנח ע"ג קרקע והפטר ומזה מוכח כדעת הרמב"ן דהיכא דישראל אומר לגוי תן לישראל זה לא נפטר מאחריותו כיון דאין שליחות לעכו"ם וה"ל כאלו הוי דעכו"ם וכן עכו"ם שאמר לישראל תן לישראל זה כמי ה"ל כאלו עדיין ביד ישראל ואעפ"י שצוה לו ליתנו ומשום דאין שליחות לעכו"ם לא יצא כלל מאחריות הלוה ומיהו כי א"ל והפטר תו אינו צ"ל הנח ע"ג קרקע אלא כי אומר תן לזה והפטר נמי מהני וכמ"ש הריטב"א שם וע"ש בשטה מקובצת דאפי' מאן דסובר דצריך דוקא הנח ע"ג קרקע היינו משום דאכתי מיחזי כריבית ע"ש אבל כי לא אמר והפטר מבואר שם בסוגיא דהוי ריבית תורה וא"כ ה"ה הכא כשישראל אומר שלח ביד עכו"ם לא יצא מאחריות כל שלא אמר והפטר והוא ברור:
סעיף ה
[עריכה](ב) אין הלוה נאמן עיין ש"ך בשם מוהרש"ל השיג על הטור והעלה דנאמן הלוה בהיסת וראייתו מדברי הרמב"ם שהביא המחבר בסעיף ד' ואין דבריו נכונים דהתם מיירי במלוה ע"פ כו' ואולי גם מוהרש"ל לא השיג על הטור אלא לפי מה שהבין דמיירי במלוה ע"פ אלא שהתנה עמו אל תפרעני אלא בעדים וכהאי גוונא וגם בזה דבריו צ"ע ונראה דכיון שהתנה עמו אל תפרעני אלא בעדים ג"כ אינו נאמן לטעון זה כתב ידך וע"ש בש"ך ולי נראה דאפי' התנה אל תפרעני אלא בעדים נאמן לו' זה כתב ידך דלא גרע מאומר פרעתיך בפני עדים והלכו למ"ה וכמ"ש בש"ע סי' ע' וזה נמי אומר זה כתב ידך שהוכר לי ועתה אינו מוצא עדים לקיימו ומיהו בנותן לו נאמנות שיהיה נאמן לומר לא נפרעתי בזה מסתבר כדברי הש"ך דאינו נאמן לומר זה כתב ידך:
סעיף ו
[עריכה](ג) ונשבע השליח ז"ל הש"ך כתב הב"י מחו' א' ראובן היה חייב זקוק לשמעון ושלחו על ידי שלוחו ונאבד אין שמעון יכול להשביע השליח עד שיבא ראובן מרדכי פ' הגוזל קמא ומסיק שם המרדכי ודכוותה פסק ראב"ן בא' ששלח לאשתו מזונות ונאבד שאינו נשבע לאשתו אם לא מדעת בעלה עכ"ל ומשמע שהטעם הוא שהשליח יכול לומר דלמא המשלח לא ירצה להשביעני וישלם לך ויאמין לי שנאבד ולפי"ז אם מת הלוה או הלך למד"ה מחויב לישבע שבועת השומרים מיד נגד המלוה עכ"ל. אמנם המעיין במרדכי יראה דאין זה טעמו וז"ל וראי' מפ' הזהב בני העיר ששלחו שקליהם ונגנבו אם משנתרמה תרומה נשבעין לגזבר פי' משום דאז ההפסד להקדש ואם לאו נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלים אחרים תחתיהם אלמא דאין הגזברים יכולים להשביע ע"ש ומזה משמע דעיקר הטעם הוא כיון דאחריות הוא על המשלח אין שום אדם יכול להשביע רק המשלח דהוא בע"ד דידיה. ואיכ' למידק למה לא יוכל המלו' או האשה להשביע מדין שעבודא דר' נתן:
סעיף ט
[עריכה](ד) אינו נוגע בעדות וקשה לפי מ"ש הר"ן בהכותב גבי ההיא בקרא דטעין המלו' מחיים תפסתי' ובקרא אמר לאחר מיתה דמהימן המלו' במגו וכת' שם הר"ן ז"ל וכ"ת ואמאי לא אצרכה שבוע' משום בקרא דהוי ע"א י"ל כיון שלפי דבריו שאומר לאחר מית' תפסי' הוא חייב לשלם ליתומים ה"ל בעל דבר ע"כ וא"כ ה"נ כיון דהשליח צריך לשלם דה"ל ליקח השטר כמבואר בפי' נ"ח וה"נ מיירי במלו' בשטר וכמ"ש בש"ך ע"ש וא"כ ה"ל בע"ד וכן משמע מדברי הר"ן בהכותב שם גבי אבימי דהוי מסיק זוזזי בי' חוזאי שדרינהו ביד חמא וז"ל לענין שלומי שליח מהו כו' ומדאמרינן לענין שלומי שליח מהו משמע דאפי' לא הי' בדין שישלם שליח מצי אמר סטראי משום מגו דלהד"מ ואיכא למידק כו' דהא איכ' לחמא חד סהדא וכיון שמודין לדבריו כו' ה"ל משואיל"מ כו' י"ל דהאי עובדא בתר דתקון רבנן היסת ומבואר מדבריו דלמסקנא דקי"ל דשליח בעי שלומי אפי' קודם דתקון רבנן היסת לא הוי חמא כחד סהדא וא"כ ה"נ נהי דשבועת היסת ליכא הכא דראה מרחוק מ"מ בע"ד הוי כיון דבעי שלומי ואפשר דהטור וש"ע מיירי באופן שאין השליח צריך לשלם וכגון דלא הזכיר לו השטר דהוא פטור מלשלם כמבואר בסי' נ"ח סעיף א'. אבל במקום דהשליח צריך לשלם כגון שהזכיר לו שטרא לא הוי עד כלל אע"ג דליכא שבוע' ומיהו בעיקר דברי הר"ן שכת' גבי בקרא דכיון שלפי דבריו שאומר לאחר מית' תפסי' חייב לשלם ה"ל בע"ד. מה בכך דה"ל בע"ד השתא הא אלו טעין מחיים תפסתי' לא הי' צריך לשלם וא"כ אדרב' לחובתו הוא מעיד ומאי הנאת ממון יש בזו. ונרא' מזה דס"ל להר"ן דבע"ד פסול להעיד על אחרים בין לזכות בין לחוב דכיון דאדם קרוב אצל עצמו וקרוב פסול בין לזכות בין לחוב' ודוקא על עצמו דנאמן לחוב ומשום דאדם נאמן על עצמו אפי' כל הפסולים נאמנין על עצמן ולא על אחרים ועמ"ש בסי' צ"ז סק"ה ובסק"ט שם:
סעיף יא
[עריכה](ה) דה"ל למשכן בעדים והוא מדברי הנימוקי דהיכא דמשכיר אצל פ' מסתמע הימני' ואם אינו משכיר לא שייך הימני' והי' לו למשכן בעדים וצריך להתנות נמי אל תחזור אלא בעדים דאל"כ אכתי מצי אמר החזרתי. ואיכ' למידק מהא דכתוב בש"ע סעיף א' אפי' לא יחד אדם ידוע אלא כת' לו שלח ביד מי שתרצ' וכפר בהם השליח פטור אם לא ששלח ביד מי שהוחזק כפרן ע"ש וא"כ הכא מ"ש דצריך ליתנו בעדים והתם בסעיף א' אינו צריך ליתנו בעדים. ואפשר דלא כת' הנ"י אלא במשכון דאם נותנו בעדים ומתנה אל תחזיר אלא בעדים תו לא מצי טעין אלא טענת נאנסו דמשכון חייב בגניב' ואביד' ונאנסו לא שכיח ולא עביד דטעין אבל בסעיף א' דהתם אין השליח חייב בגניב' ואביד' וא"כ ע"כ הימני' דשום תנאי ועדים לא מהני אכתי דאכתי טעין נגנבו וע"כ הימני' אבל הרמ"א דס"ל בסי' ע"ב דמלו' על המשכון ש"ח א"כ צ"ל דס"ל דגניב' נמי לא שכיח א"כ בסעי' א' מ"ש דא"צ ליתנו בעדים ולפי מ"ש בש"ך דבמשכון אע"ג דפטור בגניב' מכל מקום ספיקא הוי וכמ"ש רמ"א בסי' ע"ב ואי תפיס לא מפקינן ומש"ה לא עביד דטעין הכי דשמא יתפוס וע"ש וא"כ ניחא דבסעיף א' ודאי פטור בגניב' ואביד' וכבר נחלקו האחרונים בתשובותיהם אי טענת גניב' ה"ל מלתא דלא שכיח והובא בכה"ג בסי' ק"ח ע"ש: