קצות החושן על חושן משפט מג

►| קצות החושן • על שולחן ערוך חושן משפט מג |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף ו

(א) בת"י א"צ. עיין ש"ך דאם יש על הלוה עוד שטרות אין לזה דין קדימה דחיישינן לקנוניא ועמ"ש בזה בסימן ס"ט סק"א:

סעיף ז

(ב) ואם טען להד"מ. כתב הסמ"ע דהוחזק כפרן ודעת הש"ך דפסול לגמרי ואפילו טוען להד"מ דהשטר חספא בעלמא הוי ע"ש:

אמנם אם העדים לפנינו וזוכרין ההלואה וטוען להד"מ ודאי הוחזק כפרן דאף על גב דהשטר פסול לגמרי כיון דהעדים כשרים ודאי לא מיהמן לומר להד"מ והכא דמיירי באופן שהעדים כשרים דאם הקדימו בכוונה ודאי לכולי עלמא השטר פסול וכיון דהעדים כשרים אם כן ודאי כשטוען להד"מ והעדים זוכרין בע"פ הרי הוא הוחזק כפרן וכן כתב כנה"ג בשם מוהר"א ששון ועיין תוספות פ' א"נ דהקשו מנא ידעי שהוא מוקדם ויש שתירצו כגוי שאין כת"י יוצא ממקום אחר עיין שם ולדעת הרמב"ם באין כת"י יוצא ממקום אחר צריכין לזכור הלואה ועיין סימן מ"ו סעי' י' והיכא דעדי' זוכרין הלואה ודאי לא מצי טעין לא הד"מ וכמ"ש מיהו לפי מ"ש שם בסימן מ"ו דהיכא דזוכרין שחתמו על השטר בציוי הלוה ה"ל כמי שזוכרין הלואה עיין שם אם כן הכא במוקדם אפילו זוכרין שחתמו על השטר בציוי הלוה מצי טעין לא הד"מ כיון דהשטר פסול:

סעיף ח

(ג) שהעדים מצויים לטעות. ונראה דהיינו דוקא העדים החתומים על השטר נאמנים במידי דמצויים לטעות אבל עדים אחרים הבאים להעיד בדבר שמצויים לטעות ואין עדי השטר לפנינו בזה הוי תרי ותרי ומהני תפיסה אבל העדים עצמם נאמנים במצויים לטעות ואפילו תפס מלוה מפקינין מיניה:

סעיף יג

(ד) לא כתב דאקני. עיין בהרב המגיד שהניח ב צריך עיון על הרמב"ם שסתם מאוחרין כשרין ולא התנה דצריך דאקני:

ונראה ליישב והוא דהרמ"א כתב בסימן ר"ט בשם י"א דהא דאין מקנה דשלבל"ע היינו בסתם אבל אם פי' לכשיהי' בעולם קני והוא דעת המרדכי בפ' מי שמת ובר"פ י"נ דכיון דאין הקרן אלא לכשיהי' בעולם מהני כיון דאז בשעת הקנין כבר בא לעולם ובסימן ר"ט שם הוכחנו דלעולם לא מהני קנין בדשלבל"ע אפילו אם התנה לכשיהי' בעול' מהא דפריך פ' מי שמת ואי אמרת אין אדם מקנה דשלבל"ע מאוחרין אמאי כשרין דאקני הוא והא קיימא לן מאוחר עד דמטא זימני' לא טריף ואם כן אין הקנין חל אלא מזמן הכתוב בשטר ואז כבר באו הנכסים לעולם ומוכח דאין לחלק:

עיין בתוספות פ' יש בכור דף מ"ט וז"ל וא"ת אי הנך משעבדי דנכסים שקנה מאביו ניחא אבל בנכסים שקנ' הוא היכא משתעבד לפדיונו דהא אימת חל החיוב פדיון עצמו כשהביא שתי שערות שנעשה גדול ותו לא אשתעבד נכסים שקנ' אח"כ דלא כתב לכהן דאקני וכו' וי"ל דנכסים שקנה אח"כ חל עלייהו שעבוד לענין פדיון ואף ע"ג דלא כתב דאקני דכל שעתא ושעתא רכיב עלי' חיובא דפדיון הבן וכיון דחשבת לי' כמלוה בשטר הוי כאלו נכתב אחרי שקנה הקרקעות עד כאן לשונו וביאור הדברים בשאר חוב לא נתחייב רק באותו שעה שקיבל מעות הלואה או בשעה שחתם בשטר היכא דמחייב עצמו בשטר וכמבואר בסימן מ' ומאותו שעה נשתעבדו נכסיו ואתר הלואה או אחר חיוב השט' תו ליכא עלי' חיוב רק לפרוע מה שנתחייב בשעה שנתחייב ואם כן הנכסים שקנה אח"כ הוי לי' דאקני אבל פדיון הבן וכי לא נתחייב רק בשעה שהביא שתי שערות הא כל שעה ושעה רכיב עלי' חיוב משעה שנעשה גדול עד שנותן הפדיון ומשום הכי לא הוי דאקני כיון דקנה נכסים קודם החיוב. ואם כן לכאירה גבי מאוחר נמי רכיב עלי' חיוב מזמן הכתוב בשטר דהא אדם יכול לחייב עצמו אף על פי שאינו חייב ואם כן הרי רכיב עליה חיוב חדש מזמן הכתוב בשטר וכיון דקנה נכסים קודם זמן הכתוב בשטר לא הוי דאקני דה"ל כמו פדיון דאף על גב דנתחייב משעה שנעשה גדול רכיב עלי' חיוב גם אח"כ וכן במאותר רכיב עלי' חיוב מזמן הכתוב בשטר אלא דשאני פדיון דכיון דמלוה הכתובה בתורה בכתובה בשטר הוי' לי' כאלו קנה נכסיו אחר החיוב שבשטר אבל הכא גבי מאוחר לפי הס"ד דלא מהני שעבוד דאקני משום דהוי דבר שלבל"ע א"נ נהי דקנה נכסים אחר החיוב שבשטר מכל מקום אם אין כתוב בו אחריות לאו כלום ואינו גובה ממשעבדי אלא אם כן כתוב בו אחריות נכסים או אחריות ט"ס וה"ל כאלו התנו ואי נימא אין אדם משעבד דבר שלבל"ע הרי הוא ככותב לו שדה זו קנוי' לך לכשאקתנה דלא מהני וכיון דהאחריות שבתוכו נכתב או הותנה קודם שבאו הנכסים לעולם לא מהני מידי כיון דדאקני לא משתעבד אבל למסקנא דקיימא לן דאקני משתעבד תו אין צריך דאקני דממילא משתעבד הנכסים שקנה אחר זמן הכתוב בו בשטר דהא רכיב עליו חיובא מזמן הכתוב בו כמו בפדיון כיון דיכול לחייב עצמו בשטר אף על פי שאינו חייב והאחריות שבתוכו מהני לי' לנכסים שקנה אחר זמן הכתוב בו כיון דדאקני משתעבד והוא נכון ולפי זה אין. לאחר השטר שלא מדעת הלוה דאפשר אין הלוה רוצה בחיוב שיתחייב מתוך השטר כמו שאין כותבין דאקני בלא דעת הלוה למאן דאמר דאקני לאו ט"ס:

סעיף טו

(ה) כל שטר. הקשו בסמ"ע ובאחרונים על הטור דהא ס"ל עבדל. והבית חדש כתב בזה דאפילו עבז"ל היינו דוקא כשהלוה מצוה שיעמוד השטר בידם בשביל המלוה או בסתם אבל באומר בפירוש שיתנו בידו לא שייך עבז"ל והיכא דאיתרע בנפילה חיישינן לכך ובש"ך השיג דאם כן מאי פריך בש"ס לאביי ממתני' דמצא שטר חוב דהא בנפילה חיישינן שאמר שיתנו לידו ולק"מ דודאי אביי דס"ל שם איקרי וכתב לא אמרינן אם כן ליכא למיחש בנפיל' שמא אמר הלוה תנו לידי דאם כן היאך היו עדים רשאין לכתוב וניחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי אבל הטור אף דפסק כאביי דאמר עבז"ל אבל באיקרי וכתב שפיר ס"ל כרב אשי דנפילה חיישינן לאיקרי וכתב ואם כן חיישינן שמא אמר תנו אותו ליד' וז"ב:

סעיף כב

(ו) מקום. עמ"ש בסימן מ"ט סק"ד:

סעיף כג

(ז) בה' בניסן. עיין בר"ן פרק מי שהי' נשוי גבי כולם יוצאים בשעה אחת חולקת בשוה וכתב שם הרי"ף לחלק בין הודאות והלואות לשטרי מתנה דס"ל לשמואל שודא וכתב הר"ן בטעמא וז"ל לפי שהשטרות דהלואה אפילו לוה מזה תחלה וכתב ומסר לו ואח"כ כתב ומסר לאחר אפילו הכי חולקין בשוה לפי שאין שעבוד השטר חל אלא משעה שמוכיח מתוכו דהיינו מסוף היום דהא שטר שכתוב בו ניסן סתמא אינו טורף מהמשועבדים אלא מסוף ניסן וכדמוכח בסמוך ואפילו באו עדים שבראש חודש לוה שהרי אינו טורף מהמשועבדים אלא בשביל הקול ואין הקול אלא מזמן שמוכח מתוכו עיין שם ודברי הר"ן לא יכולתי לפרש דהא גבי עובדא דבסמוך מוכח איפכא בהני תרי שטרי דאתו לקמי' דרב יוסף חד הוי כתוב בי' ניסן סתמא וחד הוי כתוב בה' בניסן ואתו לקמי' דרב יוסף ואוקמה להאי דה' בניסן א"ל אידך ואנא אפסוד א"ל את ידך על התחתונה את בר כ"ט בניסן א"ל ונכתוב מר טירפא מאייר ואילך א"ל יכול למימר את בר חד בניסן עיין שם אם כן משמע דאי הוי בר חד בניסן הי' גובה בחד בניסן דאם אינו גובה אלא מסוף ניסן היאך קאמר אימר את בר חד בניסן מאי הוי כיון דאפילו הכי אינו גובה אלא מסוף ניסן כיון דאינו מוכח מתוכו והר"ן מפרש לההיא עובדא בשערי הלואה וכמ"ש בסמוך ואם כן אדרבה מוכח להיפך דאם אתברר דמטא לידי' מחד בניסן גובה מחד בניסן ואפילו אי נימא דהר"ן מפרש לההיא עובדא בשטרי אקנייתא וכמ"ש ברא"ה שם דאז אם נתברר שהוא בר חד בניסן גובה מחד בניסן ע"י הקנין מכל מקו' קשה היכי כתב כדמוכח בסמוך כיון דהתם לאו משום דאינו גובה אלא מסוף ניסן אלא משום ספיקא הוא דאינו גובה דהא אי הוי אתברר הי' גובה מחד בניסן וצריך עיון ואפשר דאינו מביא ראי' אלא הא דמספקא על כל פנים אינו גובה אלא מסוף ניסן וכיון דאינו גובה אלא מסוף ניסן תו לא הוי מוכח מתוכו ומשום הכי אינו גובה אפילו נתברר שהוא בר חד בניסן כיון דאינו מוכח מתוך השטר בשטרי דלאו אקנייתא ואכתי צריך עיון: