קיצור שולחן ערוך רא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן רא | במהדורה המנוקדת | >>

דין המאבד עצמו לדעת ושאר רשע שמת
ובו ז' סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז

(א)[עריכה]

  • המאבד עצמו לדעת, הוא רשע שאין למעלה ממנו, שנאמר, ואך את-דמכם לנפשותיכם אדרש. ובשביל יחיד, נברא העולם. וכל המאבד נפש אחת מישראל, מאבד עולם מלא. ולכן אין מתעסקין עמו לכל דבר. לא קורעין ולא מתאבלין עליו, ואין מספידין אותו. אבל קוברין אותו, ומטהרין אותו, ומלבישין אותו תכריכין. כללו של דבר, כל שהוא משום כבוד החיים עושין לו (ולעניין אמירת קדיש, עיין בחתם סופר יורה דעה סימן שכו, ואמרי אש סימן קכב. ועיין תשובות רד"ך בית ל).

(ב)[עריכה]

  • מסתמא, לא מחזקינן אנשי ברשיעי. ולכן אם נמצא אחד חנוק או תלוי וכדומה, כל שאפשר לתלות שמא אחר עשה לו זאת, לא תלינן בה.

(ג)[עריכה]

  • קטן המאבד את עצמו, חשוב כשלא לדעת. וכן גדול אם נראה שעשה הדבר מחמת רוח רעה או שגעון וכדומה, הוי שלא לדעת. וכן אם עשה את הדבר מחמת אנס, שהיה מתירא מענויים קשים, כמו שאול שהיה מתירא שמא יעשו בו הפלשתים כרצונם, הרי הוא כשאר מת, ואין מונעין ממנו שום דבר.

(ד)[עריכה]

  • כל הפורשים מדרכי הצבור, והם האנשים שפרקו על המצות מעל צוארם, ואין נכללים בכלל ישראל בעשיתם, אלא הרי הם כבני חורין לעצמן, וכן המומרים והמוסרים והאפיקורסים, כל אלו, אין אוננים ואין מתאבלים עליהם, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים, ואוכלים ושותים ושמחים על שאבדו שונאו של מקום. ועליהם הכתוב אומר, הלא משנאיך ה', אשנא. ואומר, ובאבד רשעים רנה.

(ה)[עריכה]

  • אם נהרג, בין בדינא דמלכותא בין בענין אחר, אפלו היה מומר, מתאבלין עליו, דכיון שנהרג בידי אדם ולא מת כדרך כל הארץ, הוי לה כפרה.

(ו)[עריכה]

  • מי שהיה רגיל לעשות עברה אחת, אפלו רק לתאבון, ומת, אם לא התודה קדם מותו, אין מתאבלין עליו. אבל אם התודה, מתאבלין עליו, אפלו היה גנב או גזלן.

(ז)[עריכה]

  • קטן בן שנה או שנתים שהמיר עם אביו אן עם אמו, ומת, אין מתאבלין עליו.