קיצור שולחן ערוך קפח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קפח | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות פקדון
ובו ה סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה

(א)[עריכה]

  • המפקיד מעות אצל חברו, עתה בזמן הזה שכל עסקינו במשא ומתן והכל צריכין למעות, מן הסתם נתרצה המפקיד, שהנפקד יוציאן כשיצטרך. ולכן מתר לו להוציאן, והרי הן אצלו כמו מלוה, אלא אם כן גלה המפקיד דעתו שאין רצונו בכך, כגון שחתמן או קשרן בקשר משנה, אז אין הנפקד רשאי להוציאן.

(ב)[עריכה]

  • המפקיד שאר חפץ אצל חברו, אסור להנפקד להשתמש בחפץ זה לצרכו. ואף-על-פי שאין החפץ מתקלקל כלל בתשמיש זה, מכל מקום הוי שואל שלא מדעת. ושואל שלא מדעת, גזלן הוא. ואם ידוע בברור שאין המפקיד מקפיד עליו, מתר. ויש אוסרין גם בזה, משום דפקדון אפלו בדבר שאין דרך בני אדם להקפיד, אסור, משום דהוי שולח יד בפקדון גם בכהאי גונא. ויש להחמיר.

(ג)[עריכה]

  • חיב לשמר את הפקדון באפן היותר טוב כפי הדרך לשמר חפצים כאלו. ואפלו אם הוא אינו מדקדק כל כך בשמירת חפצים שלו בפקדון, חיב לדקדק יותר.

(ד)[עריכה]

  • אין הנפקד רשאי להפקיד את הפקדון ביד אחרים, אפלו כשרים ונאמנים יותר ממנו, אלא אם כן המפקיד גם כן רגיל להפקיד דברים כאלו אצלם.

(ה)[עריכה]

  • כשבא להחזיר את הפקדון, לא יחזירנו לאחד מבני ביתו של המפקיד שלא מדעתו. וכן כשבא להחזיר לו איזה חפץ שהשאיל לו או לפרע חובו. אבל יכול להחזיר לאשתו, כי מן הסתם היא נושאת ונותנת בתוך הבית, והבעל מפקיד כל אשר לו בידה.