קיצור שולחן ערוך קפז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קפז | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות אבידה ומציאה
ובו ה סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה

(א)[עריכה]

  • הרואה אבדת ישראל, חיב לטפל בה להשיבה לבעליה, שנאמר, השב תשיבם. וכן כל ממון של חברו שאדם יכול להציל שלא יאבד, חיב להציל, והוא בכלל השבת אבדה.

(ב)[עריכה]

  • אף-על-פי שמן הדין במקום שרב גוים מצויים, אפלו נתן בה ישראל סימן, אינו חיב להחזיר, משום דמסתמא כבר נתיאש הימנה, מכל מקום טוב וישר לעשות לפנים משורת הדין להחזיר לישראל שנתן בה סימן. וכופין על זה. ואם המוצא הוא עני, ובעל האבדה הוא עשיר, אינו צריך לעשות לפנים משורת הדין. ובמקום שיש דינא דמלכותא להחזיר אבדה, חיב בכל ענין להחזיר.

(ג)[עריכה]

  • כל המוצא אבדה, בין שיש בה סימן בין שאין בה סימן, אם מצאה דרך הנחה, כגון טלית וקרדם בצד הגדר, ואפלו יש להסתפק אם הניחם שם בכונה או אבדם שם, אסור לגע בהם.

(ד)[עריכה]

  • מי שהוא זקן מכבד, ומצא אבדה והוא דבר מבזה, שאפלו היה שלו, לא היה נוטלו להביאו לביתו, משום דהוי לה בזיון, אינו חיב לטפל בה. ומכל מקום יש לו לעשות לפנים משורת הדין ולטפל בה, אף-על-פי שאינה לפי כבודו.

(ה)[עריכה]

  • מצא מציאה ואינו יודע מי אבדה, בין שיש בה סימן בין שאין בה סימן, יש בענינים אלו הרבה חלוקי דינים, ויעשה שאלת חכם איך יעשה.