קיצור שולחן ערוך קפ

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קפ | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות שמיטת כספים
ובו ט"ז סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | י"א | י"ב | י"ג | י"ד | ט"ו | ט"ז

סעיף א

הסכמת רוב הפוסקים דשמיטת כספים נוהגת גם בזמן הזה, ואפלו בחוץ לארץ. והעולם נהגו להקל. וכבר הרעישו על זאת גדולי ישראל זכרונם לברכה, וקצת מהם טרחו ללמד זכות על המנהג שסומכין על קצת מקלין. אבל מי שרוצה לדקדק במצות, בודאי מחוייב לעשות כדעת רוב הפוסקים זכרונם לברכה. ובפרט שיוכל לתקן את הדבר על ידי פרוזבול ולא יבוא לידי פסידא. ושנת השמטה היתה בשנת תרל"ה, ותהיה אם ירצה השם בשנת תרמ"ב --) [וכו'].

סעיף ב

שביעית, משמטת כל מלוה, בין מלוה בעל-פה, בין מלוה בשטר, ואפלו יש בו אחריות נכסים. ומי שנתן לחברו מעות בתורת עסקא, שהדין הוא שחצין מלוה וחצין פקדון, החצי שהוא מלוה משמטת, ויש אומרים דגם החצי של מלוה אינו משמט (רדב"ז עיין תומים וקצות החשן סימן ס"ז שנוטין קצת לדעתו ועיין שם הטעם) והחצי שהוא פקדון אינו משמטת.

סעיף ג

המלוה את חברו על המשכון, אינו משמט. ואם הלוהו על משכון קרקע, יש בזה חילוקי דינים.

סעיף ד

ערב שפרע למלוה, וקודם שפרע לו הלוה להערב הגיעה שנת השמטה, משמט.

סעיף ה

מי שנתחייב לחברו שבועה על ממון, שאילו היה מודה לו היתה שביעית משמטת את הממון, משמטת גם כן את השבועה.

סעיף ו

מי שהיה חייב לחברו ממון וכפר, ועמדו לדין ונתחייב, וכתבו בית-הדין פסק דין ונתנוהו לידי המלוה, אין השביעית משמטתו.

סעיף ז

המלוה את חברו והתנה עמו שלא תשמיטנו שביעית, אפלו הכי משמטתו. אבל אם התנה עמו שלא ישמיט הוא חוב זה, אפלו היתה זאת בשנת השמיטה פירוש שמתנה עם הלוה שלא ישמיט נפשו מלשלם לו חוב זה אפילו בשביעית, דלא קאי התנאי על שביעית כי אם על הלוה, והוי ליה כאילו אמר הלוה אע"פ שהשביעית משמטת ואין אתה רשאי לתבעני, אני מקבל עלי לשלם לך, ואדם יכול לחייב נפשו בממון שלא חייבתו תורה, סמ"ע ושאר פוסקים. אינה משמטתו. וכן אם כתב בשטר לשון פקדון, אינה משמטת.

סעיף ח

המלוה את חברו לאיזה שנים והגיע זמן הפרעון לאחר שמיטה, אינה משמטתו, כיון שלא היה יכול לתבעו קודם.

סעיף ט

המוסר שטרותיו לבית-דין ואמר להם, אתם גבו לי חובי, אינו נשמט.

סעיף י

המוכר איזה דבר לחברו בהקפה, הוה ליה כאילו הלוהו מעות, ומשמט. אבל חנוני המוכר לאחרים בהקפה, ואין דרכו לתבוע עד שמתקבץ איזה סך, אינו משמט. ואם זקפן ונקראת זקיפה משעה שקבע לו זמן לפרעו (רמ"א ובעל התניא) והגיע הזמן לפני השמיטה (בית יוסף ובעל התניא), ויש אומרים משעה שכתב בפנקסו כל החשבון ביחד (רמ"א ובעל התניא בשם י"א) וכתב התומים, דלדעה זו הדין כך, אם בשעה שהקיפו, לא הזכיר סכום מעות רק כך וכך מדות או כך וכך ליטראות, אז אינו משמט. אבל אם אמר כך וכך מדות או כך וכך ליטראות בשר שסיכומו כך וכך מעות, כיון שהזכיר מעות משמט, ולאו דווקא כתב אלא אמר בעל-פה גם-כן הדין כן, ואם קבע זמן אימתי יפרע לו, משמט אף שלא הזכיר לו סכום מעות כלל עליו במלוה, דהיינו שחשב הכל ביחד וכתב בפנקסו סך הכולל, אזי הוי כהלואה ומשמט.

סעיף י"א

שכר שכיר, אינו משמט. ואם זקפו עליו במלוה, משמט.

סעיף י"ב

הבא מכח הגוי, הרי הוא כגוי. לכן מי שקנה ואם זקפו עליו במלוה, משמט (רשב"א סמ"ע) מגוי שטר-חוב על ישראל, אינו משמט, שהרי הגוי היה גובה בשטרו לעולם. וכן מי שערב לגוי בעד ישראל, ולא פרע הישראל, והוצרך הישראל הערב לפרוע לגוי, ונטל מן הגוי את השטר שעל הלוה, אינו משמט. אבל אם לא היה שטר, אלא שתובע לחברו בעל-פה, על שהוצרך לפרוע בעדו לגוי, הרי זה פטור.

סעיף י"ג

אין שביעית משמטת כספים, אלא בסופה. לפיכך המלוה את חברו בשנת השמיטה עצמה, גובה חובו כל השנה. וכשתשקע החמה בערב ראש-השנה, אבד החוב.

סעיף י"ד

לוה שבא לפרוע למלוה חוב שעבר עליו שמיטה, יאמר לו המלוה, משמט אני את החוב וכבר נפטרת ממני. אם אמר לו הלוה, אף-על-פי-כן רוצה אני שתקבל ממני, מתר למלוה לקבלו ממנו. ואל יאמר הלוה, בחובי אני נותן לך, אלא יאמר לו, שלי הם ובמתנה אני נותנם לך. ויכול המלוה לעשות השתדלות והתפעלות, שיאמר הלוה שהוא נותנם לו במתנה. ואם אינו יכול לפעול זאת, אל יקחם.

סעיף ט"ו

פרוזבול אינו משמט. מהו פרוזבול. המלוה הולך אצל שלשה בני תורה שיהיו בית-דין, ויאמר אליהם, אתם דינים, מוסר אני לכם, שכל חוב שיש לי על פלוני ועל פלוני, שאגבה אותן חובות כל זמן שארצה. והמה כותבים לו פרוזבול בזה הלשון, במותב תלתא כחדא הוינא, ואתא פלוני המלוה ואמר לפנינו, מוסר אני וכו'. ושלשתן חותמין למטה, בלשון דיינים רוצה לומר פלוני דיין ופלוני דיין ופלוני דיין. או בלשון עדים ורוצה לומר שהם עדים בדבר שאמר לפניהן כן כשהיו יחד במותב תלתא (סמ"ע) וטוב יותר שיחתמו בלשון דיינים (עיין טור). ויכולין לעשות זאת גם בסוף השנה, דהינו בערב ראש-השנה קדם שקיעת החמה. ויש אומרים, שאינן צריכין דוקא לכתוב את הפרוזבול, אלא די במה שהוא אומר לפניהם. ואפלו אם אין במקומו בית-דין, יכול לומר, אני מוסר שטרותי לבית-דין שבמקום פלוני.

סעיף ט"ז

לא מהני פרוזבול אלא אם יש אפילו אינה שלו לגמרי אלא בשכירות או בשאלה, שלחן ערוך ובעל התניא ללוה קרקע. ואפילו כל שהוא, סגי. ואפילו אין לו אלא עציץ נקוב, סגי. ואפילו אין ללוה כלום, אלא שיש להערב או למי שחייב לו, טור שולחן ערוך או שיש למי שהוא חייב לו ללוה זה, נמי מהני. ואם גם לאלו אין להם כלל, אם יש למלוה קרקע כל-שהוא, יכול לזכות לו ללוה, ואפילו על ידי אחר, ואפלו שלא בפניו, ומהני לפרוזבול.