קיצור שולחן ערוך קמג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קמג | במהדורה המנוקדת | >>

כיבוד אב ואם
ובו כ"ב סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב

(א)[עריכה]

  • צריך ליזהר מאד בכבוד אביו ואמו ובמוראם, שהשווה אותן הכתוב לכבודו ולמוראו יתברך שמו. כתיב: "כבד את אביך ואת אמך", וכתיב: "כבד את ה' מהונך"; באביו ואמו כתיב: "איש אמו ואביו תיראו", וכתיב: "את ה' אלהיך תירא". כדרך שציווה על כבוד שמו הגדול ומוראו, כן ציווה על כבודם ומוראם.
שלושה שותפין הן באדם: הקדוש ברוך הוא, אביו, ואמו. (איש מזריע לובן שבו, אשה מזרעת אודם שבו, והקדוש ברוך הוא נפח בו נשמה, מראה עין, ושמיעת אוזן, ודיבור). בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אומר הקדוש ברוך הוא: מעלה אני עליהם כאלו דרתי ביניהם וכיבדוני.

(ב)[עריכה]

  • איזהו מורא? לא יעמוד במקומו המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו, או מקום המיוחד לו להתפלל, ולא ישב במקום המיוחד לו להסב בביתו, ולא יסתור את דבריו, ולא יכריע את דבריו בפניו, אפילו לומר "נראין דברי אבא".
עד היכן מוראם? היה הבן לבוש חמודות ויושב בראש הקהל, ובאו אביו או אמו וקרעו את בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפניו, לא יכלים אותם ולא יצער בפניהם ולא יכעס כנגדם, אלא ישתוק ויירא מן מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שציווה בכך. אבל יכול לתבוע אותם לדין על ההפסד.

(ג)[עריכה]

  • איזהו כבוד? מאכילו ומשקהו, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא. ויתננו לו בסבר פנים יפות, שאפילו מאכילו בכל יום פטומות, והראה לו פנים זועפים, נענש עליו.

(ד)[עריכה]

  • היה אביו או אמו ישנים, ומפתח חנותו של הבן תחת ראשיהם, אסור להקיצם משנתם, אף על פי שיפסיד ריוח הרבה. אבל אם יגיע ריוח לאביו אם יקיצו, ואם לא יקיצו יצטער על מניעת הריוח, מצווה להקיצו, כיוון שישמח בזה.
וכן מצווה להקיצו ללכת לבית הכנסת או לשאר דבר מצווה, מפני שכולם חייבים בכבוד המקום ברוך הוא.

(ה)[עריכה]

  • היה צריך לאיזה דבר בעיר, ויודע שישלימו חפצו בשביל אביו, אף על פי שיודע שגם בשבילו יעשוהו לו, לא יאמר: עשו לי בשבילי, אלא יאמר: עשו לי בשביל אבא, כדי לתלות הכבוד באביו.

(ו)[עריכה]

  • אמרה לו אמו: עשה זאת, ועשה, ואחר כך בא אביו ושאל אותו: מי אמר לך לעשות זאת? והוא מרגיש שאם יאמר שאמו אמרה לו - יכעס אביו על אמו, אל יאמר לו שאמו אמרה לו לעשות הדבר, אף על פי שעל ידי כן יכעס האב עליו.

(ז)[עריכה]

  • חייב לעמוד בפני אביו ובפני אמו.

(ח)[עריכה]

  • חייב לכבדם גם לאחר מותם. ואם מזכירם בתוך י"ב חודש בפה או בכתב, אומר או כותב: הריני כפרת משכבו (פירוש: עלי יהא כל רע הראוי לבא על נפשו) או משכבה. ולאחר י"ב חודש (כבר קיבל מה שקיבל, שאין משפט רשעי ישראל בגיהנם אלא שנים עשר חדש), אומר או כותב: זכרונו לברכה לחיי העולם הבא, או זכרונה לברכה לחיי העולם הבא.

(ט)[עריכה]

  • אפילו אביו רשע ובעל עבירות, מכבדו ומתיירא ממנו. ואפילו ממזר חייב בכבוד אביו ומוראו. ויש אומרים דאינו מחויב לכבד אביו רשע, כל זמן שלא עשה תשובה; ואך לצערו אסור. ויש להחמיר כסברא הראשונה.

(י)[עריכה]

  • ראה לאביו שעובר על דברי תורה, לא יאמר לו: עברת על דברי תורה, אלא יאמר לו: אבא! כתיב בתורה כך וכך? כאילו הוא שואל ממנו ולא כמזהירו, והאב יבין מעצמו ולא יתבייש.

(יא)[עריכה]

  • אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין על מצוַת עשה בין מצוַת לא תעשה, אפילו על מצווה של דבריהם, לא ישמע לו, דכתיב: "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' אלהיכם", סמך שבת למורא אב ואם, לומר: אף על פי שהזהרתיך על מורא אב ואם, אם אמר לך: חלל את השבת, אל תשמע לו. וכן בשאר כל המצוות, "אני ה' אלהיכם", אתה ואביך חייבים בכבודי, לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי. וגם מצוות דרבנן מצוות השם יתברך שמו הן, דכתיב: "לא תסור" וגו'.
אמר לו אביו שלא ידבר עם פלוני, ושלא ימחול לו, והבן היה רוצה להתפייס, אין לו לחוש לפקודת אביו. כי אסור לשנוא שום יהודי, אם לא כשרואהו שהוא עובר עבירה, ונמצא שהאב ציווהו לעבור על דברי תורה.

(יב)[עריכה]

  • אם הבן רוצה ללכת לאיזה מקום ללמוד דברי תורה, מפני ששם יהיה לו תועלת יותר מבכאן, והאב מוחה בידו מאיזה טעם, אינו חייב לשמוע לאביו, דתלמוד תורה גדול מכיבוד אב ואם (כדמצינו ביעקב אבינו עליו השלום, כשהלך מיצחק, נטמן בבית המדרש של עבר ארבע עשרה שנה ועסק בתורה, ואחר כך הלך לבית לבן, ונשתהא שם ובדרך עשרים ושתיים שנה, ונענש על אלו עשרים ושתיים שנה שלא קיים כיבוד אב ואם, ונעלם ממנו יוסף עשרים ושתיים שנה, ועל אלו ארבע עשרה שנה שעסק בתורה לא נענש).
וכן אם הבן רוצה לישא אשה והאב אינו מתרצה, אין הבן חייב לשמוע לו.

(יג)[עריכה]

  • אחד האיש ואחד האשה חייבים בכיבוד אב ואם; אלא שהאשה הנשואה לבעל, כיוון שהיא משועבדת לבעל, לפיכך היא פטורה מכיבוד אב ואם. ואך אם בעלה אינו מקפיד עליה, מחוייבת בכל דבר שאפשר לה.

(יד)[עריכה]

  • כל המבזה אביו או אמו, אפילו בדברים ואפילו ברמיזה, הרי זה בכלל ארור מפי הגבורה, שנאמר: "ארור מקלה אביו ואמו".

(טו)[עריכה]

  • היה קוץ תחוב לאביו או לאמו, לא יוציאנו, שמא יעשה בהם חבורה (שהוא באיסור חיוב חנק). וכן אם הבן הוא רופא, לא יקיז להם דם ולא יחתוך בהם אבר, אף על פי שהוא מכוון לרפואה. במה דברים אמורים? בשיש אחֵר לעשות; אבל אם אין שם אחר לעשות והן מצטערין, הרי הוא מקיז וחותך כפי צורך הרפואה.

(טז)[עריכה]

  • מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו, משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירחם ה' עליהם. ואם אי אפשר לו לעמוד, מפני שנשתטו ביותר, יניחם וילך לו, ויצווה לאחרים להנהיגם כראוי להם.

(יז)[עריכה]

  • אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם, שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויעלים עיניו מהם, שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול.

(יח)[עריכה]

  • אסור להכות את בנו הגדול. ואין גדלות זה תלוי בשנים, אלא הכל לפי טבעו של הבן, כל שיש לחוש שיתריס כנגדו בדיבור או במעשה, אפילו אינו בר מצווה, אסור להכותו, אלא יוכיחו בדברים. וכל המכה את בנו הגדול מנדין אותו, שהרי הוא עובר על "לפני עור לא תתן מכשול".

(יט)[עריכה]

  • חייב אדם לכבד אשת אביו אף על פי שאינה אמו, כל זמן שאביו קיים. וכן חייב לכבד בעל אמו כל זמן שאמו קיימת. ודבר הגון הוא לכבדם גם לאחר מיתת אביו ואמו.

(כ)[עריכה]

  • חייב אדם בכבוד אחיו הגדול ממנו, בין שהוא אחיו מן האב בין מן האם. וחייב אדם בכבוד חמיו וחמותו (כדמצינו בדוד המלך עליו השלום שחלק כבוד לשאול המלך שהיה חמיו, וקראו "אבי", שאמר לו: "אבי ראה גם ראה"). וחייב בכבוד אבי אביו, אלא שכבוד אביו גדול מכבוד אבי אביו.

(כא)[עריכה]

  • מי שהוא רוצה באמת לכבד את אביו ואת אמו, יעסוק בתורה ובמעשים טובים, שזהו הכבוד הגדול להאבות, שאומרים הבריות: אשרי לאב ואם שגידלו בן כזה. אבל אם אין הבן הולך בדרך הישר, הרי אבותיו ישאו חרפה עליו, והוא מבייש אותם בבושה שאין גדולה הימנה.
וכן האב שרוצה לרחם על בניו באמת, יעסוק בתורה ובמעשים טובים, ויהא נוח לשמים ונוח לבריות, ויתכבדו בניו בו. אבל מי שאינו הולך בדרך הישר, גם זרעו מגונה אחריו. וכן בעוון אבות בניו מתים, כדכתיב: "פוקד עון אבות על בנים". ואין אכזריות גדולה מזאת שהוא גורם בחטאיו שימותו בניו. ואין לך מרחם על בניו יותר מן הצדיק, כי זכותו עומד לאלף דור.

(כב)[עריכה]

  • גֵר, אסור לקלל אביו הגוי ולא יבזהו, שלא יאמרו: באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, אלא נוהג בהם מקצת כבוד.