קיצור שולחן ערוך קיא

סימן קודם – לתוכן העניינים – סימן הבא

קיא. הלכות בדיקת וביטול חמץ, ובו י"ז סעיפים

(א)

• בלילה שלפני ערב פסח בודקין את החמץ. וחייבין לבדוק מיד בתחילת הלילה. ואסור להתחיל לאכול או לעשות שום מלאכה חצי שעה קודם הלילה.
  • (להוספות: כאן)

(ב)

• אין בודקין אלא בנר של שעווה יחידי, ולא קלועים, משום דהוי כאבוקה. ובשעת הדחק, שאין לו נר של שעווה, יבדוק בנר של חֵלֶב.

(ג)

• בודק כל החדרים שיש לחוש שמא הכניסו בהם חמץ, אפילו המרתפים והעליות והחנויות ובית העצים, כל שיש לחוש שמא הכניסו שם חמץ, צריכין לבודקו. וכן צריכין לבדוק כל הכלים שמחזיקים בהם חמץ.

וקודם הבדיקה יכבדו היטב כל המקומות וינקו אותם מכל חמץ, למען יהא נקל לו אחר כך לבדוק.

(ד)

• רפת של בקר שנותנים שמה תבואה לבהמות לאכול, וכן לול של תרנגולים שנותנים להם שם תבואה, אינן צריכין בדיקה, כי שמא לא נתחמצה כלל התבואה; ואם תמצי לומר נתחמצה, שמא אכלו הכל ולא שיירו כלום. אבל אם נתנו להם שמה תבואה חמוצה, שאין כאן אלא ספק אחד שמא אכלו הכל, אין סומכין על זה, וצריכין בדיקה.

(ה)

• צריכין לבדוק בכל המקומות בחורין ובסדקין, כל מה שאפשר. וגם הכיסים שבבגדים שלו ושל תינוקות, שלפעמים נותנים בהם חמץ, צריכין בדיקה. וינערם היטב למחר בשעת הביעור.

(ו)

• החדרים שמוכרים לגוי עם החמץ, כיון שאין מוכרן עד למחר, אם כן חל עליו בלילה חיוב בדיקה, וחייב לבודקם.

(ז)

• קודם שמתחיל לבדוק, יברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ". ואע"פ שעתה עדיין אינו מבערו, מכל מקום מברך "על ביעור", לפי שמיד לאחר הבדיקה יבטל את החמץ שאינו ידוע לו, והוא הביעור לחמץ שאינו ידוע לו.

ולא יפסיק בין הברכה לתחילת הבדיקה. וטוב שלא יפסיק עד גמר כל הבדיקה אלא במה שהוא מעניין הבדיקה. ויכול לבדוק כמה בתים בברכה אחת.

(ח)

• יש נוהגין שקודם הבדיקה מניחין פיתותי לחם במקומות שימצאם הבודק, כי חוששין שמא לא ימצא כלום ותהא ברכה לבטלה. ופשיטא כי מי שאינו בודק כראוי, אלא שהוא מקבץ אלו הפתיתים, לא קיים מצות בדיקה, ועשה ברכה לבטלה.
  • (להוספות: כאן)

(ט)

• החמץ שהוא משייר לאכילה או למכירה, יניח קודם הבדיקה במקום משומר היטב. וכן החמץ שהוא מוצא בבדיקתו וצריך לשורפו למחר, יניח במקום משומר ומקושר שלא יאבד ממנו. ויניחנו במקום שיראהו למחר ולא ישכח לשורפו.

(י)

• אחר הבדיקה מיד יבטלנו. ועיקר הביטול הוא בלב, שיגמור בלבו שכל חמץ שברשותו הרי הוא כאילו אינו, ואינו חשוב כלום, והרי הוא כמו עפר, וכדבר שאין בו צורך כלל.

ותיקנו חכמים שיוציא דברים אלו גם בפיו ויאמר: "כל חמירא" וכו'. ומי שאינו יודע פירושו, יאמר בלשון שהוא מבין.

(כל שאור וחמץ שיש ברשותי שלא ראיתיו ושלא ביערתיו, יבטל ויהיה כעפר הארץ. אללער זויערטייג אונד אללעס געזיירטע וועלכעס זיך אין מיינעם רשות בעפינדעט דאס איך ניכט געזעהן אונד ניכט וועגגעשאפט האבע זאל פערניכטעט אונד דעם שטויבע דער ערדע גלייך געהאלטען זיין).

(יא)

• אף על פי שביטל את החמץ בלילה לאחר הבדיקה, מכל מקום גם ביום לאחר ששרף אותו יחזור ויבטלנו, ויכלול כל החמץ ויאמר: "כל חמירא" וכו', או בלשון שהוא מבין.

(בעברית: כל שאור וחמץ שיש ברשותי, שראיתיו ושלא ראיתיו, שביערתיו ושלא ביערתיו, יבטל ויהיה כעפר הארץ).

(ביידיש: אללער זויערטייג אונד אללעס געזייערטע וועלכעס זיך אין מיינעם רשות בעפינדעט, דאס איך געזעהן אדער ניכט געזעהן, דאס איך וועגגעשאפט אדער ניכט וועגגעשאפט האבע, זאל פערניכטעט אונד דעם שטויבע דער ערדע גלייך געהאלטען זיין).

(יב)

• חדר שצריך בדיקת חמץ, ורוצה לעשותו אוצר, פירוש, שרוצה לאצור בתוכו פירות או עצים או שאר דברים, שמחמת זה לא יוכל לבדקו כשיגיע ליל י"ד, צריך לבדוק תחילה את החמץ שם בלילה כמו שבודקין את החמץ ליל י"ד. ואפילו יש עוד זמן רב עד הפסח, ואפילו מיד לאחר פסח שעבר.

ובדיעבד אם לא בדקו קודם שעשאו אוצר, אם דעתו לפנותו קודם שיגיע זמן בדיקת חמץ, אינו צריך להטריח עתה לפנותו ולבודקו. אבל אם דעתו לפנותו בתוך ימי פסח, צריך לפנותו עתה ולבודקו, ואף על פי שיש טורח רב וחסרון כיס.

(יג)

• ואם עושה את האוצר על דעת שלא לפנותו עד לאחר הפסח, אזי יש חילוק בזמן. אם הוא קודם שלושים יום שלפני הפסח, אינו צריך לבודקו (אלא שאם יש שם חמץ ידוע, יבערו תחילה), ויועיל לו הביטול שיבטל כל חמץ בזמנו. אבל אם הוא תוך שלושים יום שלפני הפסח, חל עליו חיוב בדיקה (כיוון ששואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום), וצריך לבודקו. ואפילו בדיעבד אם שכח ולא בדקו, צריך לפנות את האוצר ולבודקו בלילה תיכף לאחר שנזכר.

(יד)

• ואם עושה אוצר בבור מחיטים שאינן מחומצות, ואחר כך מחמת ליחות הבור נתחמצו החיטים שבקרקעית הבור ושבקירותיו, אף על פי שאצרן בתוך שלושים יום, אינו צריך לפנות את הבור בליל י"ד ולבודקו, אלא די לו בביטול, כיון שבשעה שאצר, אצר בהיתר. ואם יש ביניהם חיטים מחומצות, יש בזה כמה חילוקי דינים, ויעשה שאלת חכם.

(טו)

• לא ישליך גרעיני תבואה לתרנגולים במקום לח תוך שלושים יום, שמא ישכח מלבערם.

(טז)

• היוצא לדרך, קודם לכתו ימנה שליח שיבדוק ויבטל חמצו, ויאמר לו בפירוש שהוא ממנה אותו לשליח על הבדיקה וגם על הביטול. והשליח יאמר בביטול: חמצו של פלוני וכו'. ומכל מקום גם הוא באשר הוא שם, בערב פסח בבוקר, יבטל חמצו שברשותו.

(יז)

• מצא חמץ בביתו בחול המועד, יוציאו וישרפו. ואם יש בו כזית, יברך מתחילה "על ביעור חמץ". אבל על פחות מכזית לא יברך.

ואם מצאו ביום טוב או בשבת חול המועד, וכן בשבת שחל בערב פסח, דאסור לטלטלו משום דהוי מוקצה, יכפה עליו כלי עד מוצאי יום טוב או מוצאי שבת, ואז ישרפנו.

ואם מצאו בימים האחרונים, שאז במוצאי יום טוב כבר עבר הפסח, אינו מברך עליו, אלא שורפו בלא ברכה, אפילו יש בו כזית.