קיצור שולחן ערוך קח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קח | במהדורה המנוקדת | >>

דיני החטין והקמח למצות
ובו ובו ז' סעיפים:

(א)[עריכה]

כתיב ושמרתם את המצות, מכאן, שצריכין לשמור את החטין לשם מצות מצוה, שלא יבואו עליהם מים. ולדעת קצת מגדולי הפוסקים זכרונם לברכה, צריכין שמירה זו מיד משעת קצירה ואילך. אבל המנהג הוא כהפוסקים דסגי להו בשמירה משעה שמוליכין אותן לטחון ואילך. ואך המדקדקין במצוות, חוששין לשמירה משעת קצירה, וכן נכון לעשות. וראוי לדקדק שלא יעמדו השבלים במחבר עד שיתיבשו כל צרכן וילבינו, כי אז אם ירדו עליהן גשמים, יחמיצו אפלו במחבר, כיון שאינן צריכות עוד לקרקע. על כן ראוי ונכון לקצור בעוד שיש בהן עוד קצת מראה ירקות. ומי שאפשר לו בחטין שמורות משעת קצירה לכל ימי החג, מה טוב. ואם לאו, ראוי לו על-כל-פנים להדר בזה למצות שעל הסדר בשני הלילות.

(ב)[עריכה]

חטים שנמצאו בהן מבקעות או מצמחות, השאר מתר. ובלבד שיבררו אותן, או צריכין לדקדק היטב, אם יש שם על-כל-פנים ששים כנגד המבקעות והמצמחות. ולכתחלה יש להדר לברר גם מן החטים שאכלו מהן עכברים או שיהיה ששים כנגדן. והחטים שבאו בספינה או שהיו מנחות בבורות, אם הן יבשות וקשות ולא נשתנה מראיהן, כשרות. ואם היו מנחות בעליה וירדו עליהן גשמים דרך הגג בקצת מקומות, אסורות. אבל אם נפל עליהן קצת שלג או קצת מים במקום אחד, מסלק אותן שיש להסתפק בהן. והשאר מתרות.

(ג)[עריכה]

כבר נהגו ישראל לדקדק בהכשר הריחים, לנקר היטב ולנקות בכל האפשרי. וכיסים לוקחים חדשים ובמקום שיש תלמידי חכמים המה הולכים אל הריחים להשגיח שיהא ההכשר כראוי, ובמקום שאין תלמידי חכמים ראוי לכל ירא שמים שילך בעצמו להשגיח על ההכשר דמצוה בו יותר מבשלוחו, ונוהגין שהקמח הראשון שנטחן לאחר ההכשר אין אוכלין אותו בפסח, אם טוחנין בריחים גם תבואה לתותה, צריכין להפסיק במחצה, שלא יתערב בו מן האבק ההוא.

(ד)[עריכה]

שק עם קמח שנתלחלח ממים, אם הוא במקום אחד, בין שהוא עדין לח בין שנתיבש, יאחז את המקום הזה בידו ויריק השאר, ומתר. רק זה שנתלחלח, אסור. ואם נתלחלח בכמה מקומות שאי אפשר לו לעשות כן, אזי אם עדין הוא לח, ירקד את הקמח. ומה שנשאר על הנפה פרורין, זהו לבד חמץ והשאר מתר. וכן אם אכלו עכברים מן הקמח, ירקדנו. אבל אם כבר נתיבש, לא מהני לה הרקדה וכל הקמח אסור.

(ה)[עריכה]

ביום שטחנו את הקמח, אסור לאפותו, מפני שאז הקמח הוא חם וממהר להחמיץ כשנותנים בו את המים, על כן ישהה אחר הטחינה לכל-הפחות מעת-לעת.

(ו)[עריכה]

השקים שמניחים בהם את הקמח, טוב לעשותן חדשים, או לכל-הפחות להתיר את התפירות ולכבס היטב היטב בחמין ובאפר ובשפשוף וחביטה.

(ז)[עריכה]

אסור להניח שק עם קמח על גבי בהמה, אלא אם יש עור עבה תחתיו, דאם לא כן יתחמם ויתלחלח מן הזעה. ואם אפשר, יזהר גם כן שלא להניח הרבה שקים זה על זה, מפני שעל ידי זה מתחמם ויחמיץ בלישה.