קיצור שולחן ערוך צא

<< · קיצור שולחן ערוך · צא · >>

סעיף א מי שיש לו מחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כמו בריא, אסור לעשות לו שום רפואה, אפלו בדבר שאין בו משום מלאכה, ואפלו לסוך בשמן, בין בעצמו בין על ידי אחרים, ואפלו על ידי אינו יהודי

כה אייר

סעיף ב כל אכלים ומשקין שהם מאכל בריאים, מתר לאכלן ולשתותן לרפואה, אע"פ שהם קשים לקצת דברים ומוכחא מלתא דלרפואה עביד, אפלו הכי שרי. וכל שאינו מאכל ומשקה בריאים, אסור לאכלו ולשתותו לרפואה. מתר לאכול שרפים מתוקים - מיצים סמיכים - זעפטל ולגמוע ביצה חיה כדי להנעים את הקול, ואין בו משום רפואה, כיון שאין לו מכה בגרונו

סעיף ג החושש בשניו במחוש בעלמא ואין לו צער גדול - ועין בסימן שאחר זה סעיף ד לא יגמע בהן חמץ או שאר משקה לרפואה ויפלוט את המשקה, אלא מגמע ובולע או טובל בו פת ואוכלו כדרכו. וכן החושש בגרונו לא יערערנו באיזה משקה, אלא בולע. ואם נתרפא, נתרפא - שכ"ח

סעיף ד החושש במתניו וכדומה, וכן מי שיש לו חטטין בראשו, במדינות אלו, כיון שאין נוהגין לסוך בשמן, כי אם לרפואה, אסור לסוך בשבת, משום דמוכחא מלתא דלרפואה קעביד

סעיף ה הגונח מכאב לב שרפואתו לינוק בפיו מן העז, מתר לו לינוק בשבת, - משום דיניקה, הוי מפרק כלאחר יד, ומשום צערא דחלי, לא גזרו רבנן - שכח

סעיף ו החושש במעיו, מתר לתן עליהם כוס שערו ממנו חמין, אע"פ שעדין יש בו הבל - ועין לעיל סימן לג סעיף יב. וכן מתר להחם בגדים ולהניח עליו

סעיף ז מי שנגפה ידו או רגלו, צומתה ביין כדי להעמיד הדם, אבל לא בחמץ, מפני שהוא חזק ויש בו משום רפואה. ואם הוא מענג, אף היין לו כמו החמץ, ואסור. ואם הוא על גב היד או גב הרגל או שנעשה על ידי ברזל, מתר לרפאת בכל דבר, כדלקמן סימן צ"ב סעיף ה

סעיף ח יש לו איזה מחוש בעיניו, לא יתן עליהם רק תפל. - פרוש רק שבפיו בעוד שלא טעם כלום דמוכחא מלתא דלרפואה, אבל מי שאינו יכול לפתח עיניו, מתר ללחלחן ברק תפל, כי אין זאת לרפואה, אלא לפתח העינים קמכון

סעיף ט מי שמצטער מרב המאכל שאכל, מתר לתחב אצבעו לתוך גרונו כדי שיקיא

סעיף י מכה שאין בה סכנה, לא יניח עליה רטיה, אפלו עשאה מאתמול, ולא כל דבר שהוא משום רפואה, אפלו עלה אם חתיכת בגד יבש וישן, שהוא מרפא גם כן. אבל נותן עליה איזה דבר לשמרה שלא תסרט. היתה עליה רטיה מאתמול, מגלה קצתה ומקנח פי המכה וחוזר ומגלה קצתה השניה ומקנחה, ורטיה עצמה לא יקנח, מפני שהוא ממרח. נפלה הרטיה מעל גבי המכה על גבי הקרקע לא יחזירנה. נפלה על גבי כלי, יחזירנה. ואם מצטער הרבה, מתר לומר לאינו יהודי להחזירה. אבל אסור לומר לאינו יהודי לעשות רטיה בשבת, כי מרוח הרטיה הוא אסור דאוריתא ואסור אפלו על ידי אינו יהודי, אם לא כשחלה כל גופו. - כדלקמן סעיף ט"ז

סעיף יא אסור להניח בגד על מכה שיוצא ממנה דם, מפני שהדם יצבע אותו, ומכל -שכן בגד אדם, שהוא מתקנו. וגם אסור לדחוק במכה להוציא את הדם. אלא כיצד עושה. רוחץ במים או ביין להעביר הדם, ואחר כך יכרך עליה סמרטוט. . ואם אין הדם פוסק על ידי רחיצה, יניח שמה קורי עכביש ויכרך עליה סמרטוט. אך יש מפקפקים בזה, משום דקורי עכביש מרפאים, על כן אם אפשר, יש לעשות על ידי אינו יהודי - שכ"ח

סעיף יב הפותח מרסא כדי להרחיב פי המכה, כדרך שהרופאים עושים, שהם מתכונים לרפואה להרחיב פי המכה, הרי זה חיב, שזו היא מלאכת הרופא. ואם פתחה רק כדי להוציא ממנה את הלחה שמצערתו, ואינו חושש אם תחזור ותסתם מיד, הרי זה מתר משום צערו. ודוקא לנקבה על ידי מחט וכדומה אבל לא בצפרניו, משום דתולש קצת מעור המרסא, ויש בזה חיוב. וגם על ידי מחט וכדומה, כיון שיש לחוש, שמא יתכון שתשאר פתוחה, כדי שתוציא לחה גם אחר כך-- על כן אם אפשר יש לעשות על ידי נכרי

סעיף יג מי שיש לו נקב בזרוע שקורין "אפטורא" - פונטינעללע, אימפעראטור, אם נסתם הנקב קצת, אסור לתן לתוכו קטנית שיפתח, דהא כונתו שישאר פתוח. ורטיה - שנעשית מאתמול מתר לתן על האפטורא שהיא רק לשמרו. אך אם יודע שהרטיה מוציאה לחה או דם, אסור. וכן אם בא לקנחה, אם יודע שעל ידי הקנוח יצא דם או לחה, אסור לקנחה, - ולא דמי לפותח מרסא, דהתם במרסא, הלחה והדם כנוס ועומד בפני עצמו ואינו עושה חבורה. אבל כאן שהלחה והדם מבלעים בבשר, אם מוציאם עושה חבורה

כו אייר

סעיף יד מכה שנתרפאה, נותנין עליה רטיה שעשאה מאתמול, שאינה אלא לשמרה. ומתר להסיר גלדי מכה

סעיף טו נתחב לו קוץ, מתר להוציאו במחט, ובלבד שיזהר שלא יוציא דם, דעביד חבורה

סעיף טז חולה שנפל מחמת חליו למשכב ואין בו סכנה, או שיש לו מחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו, שאז אף -על- פי שהוא הולך, כנפל למשכב דמי, אומרים לאינו יהודי לעשות לו רפואה ולבשל בשבילו. ומתר לו לאכול בשבת בשולי אינו יהודי, כיון שהתר לו היום הבשול על ידי אינו יהודי - ועין לעיל סימן ל"ח סעיף ט

סעיף יז ומתר לו לאכל ולשתות סמי רפואה, וכן לעשות לו איזה רפואה, בין הוא בעצמו בין אחרים, ובלבד שלא יהא בדבר איזה אסור מלאכה, אפלו אסור דרבנן. אבל כל שיש בו אפלו אסור דרבנן, אסור לעשותו כי אם על ידי אינו יהודי. ואם אין אינו יהודי, יש להתיר לעשות על ידי ישראל אסור דרבנן על ידי שנוי

סעיף יח רופא אינו יהודי שהוא מצמיח ]מרכיב[ אבעבועות - בלאטרן אומפפען לילדים אם יכול הישראל לפיסו בממון שיעשה לאחר השבת יעשה כן. ואם לאו, וצריכין לעשות בשבת, אל יחזיק ישראל אז את הילד, אלא אינו יהודי יחזיקו - כן כתוב בספר תשובה מאהבה