קיצור שולחן ערוך פט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · קיצור שולחן ערוך · פט · >>

סעיף א כלי שלו שהניח עליו בערב שבת דבר מקצה בכונה, והיתה דעתו שיהא מנח שם בהכנסת שבת, נעשה הכלי בסיס לדבר האסור. ואפלו נטל משם המקצה ביום השבת, מכל מקום כיון שהיה מנח שם בין השמשות ונעשה אז הכלי בסיס לדבר האסור, אסור לטלטלו גם אחר כך כל היום, אפלו לצרך גופו ולצרך מקומו

סעיף ב היה מנח שם בהכנסת שבת גם דבר התר, ונעשה הכלי בסיס לדבר האסור ולדבר המתר, אם הדבר המתר יותר חשוב לו, מתר לטלטלו. ואם הדבר האסור יותר חשוב לו, אסור לטלטלו. ולכן טוב להניח את החלות על השלחן קודם בין השמשות, כדי שיהיו המפה והשלחן בסיס לנרות ולחלות, ויהיו מתרין בטלטול. ואם לא עשאו כן, הרי נעשו המפה והשלחן בסיס לדבר האסור לחוד ואסורין בטלטול. ומכל מקום בדיעבד אם יש צרך גדול, כגון, שנפל נר על השלחן וצריכין לנערו, יש לסמך על הפוסקים דסבירא להו, דלא נעשה בסיס, אלא אם דעתו שתשאר שם המקצה כל יום השבת, והרי המנהג להסיר בשחרית את המנורות על ידי אינו יהודי ולא נעשה בסיס - ובשלחן ערוך של התניא כתוב,דהמפה בלאו הכי לא הוי בסיס, עין שם בסימן שט ס"ט

סעיף ג היו מעות בכיס התפור בבגדו מתר לטלטל את הבגד, שאין כל הבגד נעשה בסיס אלא הכיס, והכיס בטל לגבי הבגד. אבל אין ללבשו אפלו בביתו, דחישינן שמא יצא בו לרשות הרבים )ואם הוא בדרך ויש לו מעות, עין לעיל סימן ס"ח סעיף י"ב(. אבל תבה שבתוך השלחן]מגרה[ - שובלאד ויש מעות בתבה, אסור לטלטל את השלחן, משום דהתבה הוא כלי בפני עצמו ואינה בטלה לגבי השלחן


כב אייר

סעיף ד לא נעשה בסיס, אלא אם כן המקצה היה מנח שם בין השמשות. אבל אם לא היה שם בין השמשות רק אחר כך הניחו שם, לא נעשה בסיס, ומתר לטלטל את הכלי אפלו בשעה שהמקצה עליו. ולכן מתר לנער את השלחן או את המפה מעצמות וקלפין, כשאין השלחן והמפה נעשו בסיס מכח הנרות, כמו שכתבתי לעיל סעיף ב

סעיף ה ולא נעשה בסיס אלא אם הניחו בכונה שיהא מנח שם בין השמשות. אבל אם נשאר שם מחמת שכחה או שנפל מעצמו לשם, לא נעשה בסיס

סעיף ו ולא נעשה בסיס אלא כלי שלו. אבל אם הניח דבר מקצה על כלי של אחר, לא נעשה בסיס, דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו בדלא ניחא ליה לחבריה