קיצור שולחן ערוך עג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · קיצור שולחן ערוך · עג · >>

סעיף א אסור להניח לאינו יהודי שיעשה מלאכת ישראל בשבת, וסמכוהו על הפסוק, כל מלאכה לא יעשה, דמשמע אפלו על אינו יהודי. ואם מוסר לאינו יהודי את המלאכה בערב שבת, אע"פ שהאינו יהודי עושה בשבת, מתר. אבל רק באלו האפנים א שהאינו יהודי יקח את החפץ מביתו של ישראל קדם השבת ולא בשבת

סעיף ב ב שיקצץ לאינו יהודי שכרו, שאז הוא עושה את המלאכה בשביל עצמו, שיקבל שכרו. ולכן מי שיש לו משרת אינו יהודי לזמן ידוע, אסור להניח לו לעשות מלאכה בשבת, מפני שהמלאכה היא רק לתועלת הישראל. ואינו יהודי הנוסע לאיזה מקום וישראל נותן לו אגרת שישאה שמה. וישאה גם בשבת, . צריך הישראל לתת לו איזה שכר, כדי שהאינו יהודי יעשה בשביל שכרו ולא בחנם

סעיף ג ג השכר יהא קצוב לכל המלאכה, ולא יהא האינו יהודי שכיר יום - רמג רנב

סעיף ד ד אסור לקבע להאינו יהודי שיעשה המלאכה בשבת. ואפלו אם אינו קובע לו בפרוש שיעשה בשבת, אלא שהוא קובע לו זמן שיגמר המלאכה סמוך לאחר השבת, וידוע כי אפשר שיגמר את המלאכה עד יום זה, אם לא יעשה גם בשבת, גם כן אסור. וכן אם שולח בידו אגרת ואומר לו, ראה שתביאהו שמה ביום פלוני, וידוע כי אי אפשר להגיע שמה אלא אם כן ילך גם בשבת, גם כן אסור. וכן אם יום השוק הוא ביום השבת, אסור לתת לנכרי מעות בערב שבת שיקנה לו איזה דבר שידוע שאינו מוצא לקנותו כי אם בשבת. וכן אסור לתן לו איזה דבר למכרו בענין זה. ואולם אפן זה שאינו קובע לו בפרוש שיעשה בשבת, אינו אסור, אלא בנותן לו בערב שבת, אבל קודם לכן, מתר לתת לו החפץ לעשות או מעות לקנות, וטוב שלא לדור כלל בעיר שיום השוק הוא בשבת, כי אי אפשר שלא יחטא. ואם השוק אינו בשכונת היהודים, אין לחש


יח אדר

סעיף ה המלאכה לא תהא במחבר לקרקע, כגון בנין או עבודת השדה. אבל עבודת הבנין, אסור שיעשה אינו יהודי בשבת, אע"פ שהישראל קצץ עמו כל שכר הבנין לגמרי. ובשעת דחק גדול יעשה שאלת חכם. ואפלו לסתת אבנים אולתקן קורות לצרך בנין, אם ידוע שהמה של ישראל, והנכרי עושה ברחוב במקום פרהסיא, אסור שיעשה בשבת. וכן עבודת השדה, כגון לחרוש ולקצור וכדומה, אפלו אם שכר את האינו יהודי שיעשה כל המלאכה בעד סכום ידוע ואינו שכיר יום, אסור. אבל אם האינו יהודי נוטל חלק מן התבואה, והמנהג הוא כן באותן המקומות, שהעובד את האדמה נוטל חלק בתבואה, מתר. ואם השדה הוא במקום רחוק שאין ישראל דר בתוך תחום שבת ממנו, מתר גם בשכירות בסכום ידוע, ובלבד שלא יהא האינו יהודי שכיר יום

סעיף ו אם בנו גוים לישראל בית בשבת באסור,נכון להחמיר שלא יכנס בו - ויש בזה כמה חלוקי דינים

סעיף ז מי שיש לו שדה או ריחים, מתר להשכירן לאינו יהודי, ואע"פ שאינו יהודי עושה בהם מלאכה בשבת. אבל מרחץ אסור להשכיר לו. ואם המרחץ אינו של ישראל אלא בשכירות מאינו יהודי, יעשה שאלת חכם איך ינהג בו. וכן מי שהוא מחזיק מכס פנדק - ווירטסהויז, מלבנה - ציגעל הוטע" בית-יציקה לזכוכית - גלאז הוטטע וכדומה, צריך שאלת חכם איך ינהג בהם - רמ"ג רמ"ד

סעיף ח בביתו של ישראל, אסור להניח לאינו יהודי שיעשה מלאכה בשום אפן. ואפלו משרת אינו יהודי שרוצה לעשות מלאכה בשביל עצמו צריכין למחות בו - רנב שה

סעיף ט אמן אינו יהודי שעשה מלבוש בשביל ישראל, והביאו לו בשבת, מתר ללבשו. ואם ידוע שגמרו בשבת, אין ללבשו כי אם לצרך גדול. אבל אסור לקח כלים ומלבושים מבית האמן, אפלו מאמן ישראל בשבת ויום- טוב. ואינו יהודי שאינו אמן, אלא שיש לו חנות שמוכר מנעלים וכדומה, מתר לישראל המכירו לקח ממנו בשבת ולנעלם, ובלבד שלא יקצץ עמו דמי המקח, וגם לא יהיו דברים שהובאו מחוץ לתחום - רנ"ב

סעיף י כלים שעושין בהם מלאכה, כגון מחרשה וכיוצא בה, אסור להשכיר לאינו יהודי בערב שבת. ואף -על- פי שאין אנו מצוים על שביתת כלים, מכל מקום כיון שהוא נוטל שכר והשכירו בערב שבת, מחזי כאלו האינו יהודי הוא שלוחו. וביום ה' מתר לו להשכירו. ולהשאיל לו, מתר אפלו בערב שבת, ואפלו כלים שעושין בהם מלאכה, ובלבד שיקחם האינו יהודי מביתו של ישראל קדם הכנסת שבת. אפלו אם מתנה עם האינו יהודי שהוא ישאיל לו עבור זאת כליו בפעם אחרת, מתר, ולא אמרינן בכי האי גונא דהוי כשכירות. וכן להשכיר לו כלים שאין עושין בהם מלאכה, מתר אפלו בערב שבת כשאינו יהודי מוציאם קדם שבת - רמ"ו

סעיף יא הא דמתר להשכיר כלים לאינו יהודי באפנים הנזכרים, דוקא כשאינו נוטל שכר שבת בפני עצמו אלא בהבלעה תוך שאר ימים, כגון שמשכיר לחדש או לשבוע, ואומר לו: בעד כל שבוע או בעד כל חדש תתן לי כך וכך, או אפלו בעד כל ב' ימים או כל ג' ימים. אבל שכר שבת בפני עצמו, אסור לטול. אפלו השכיר לו לשנה וחושבים ימים נפרדים, שאומר: אני משכיר לך לשנה או לחדש, ובעד כל יום ויום תתן לי כך וכך, אף-על- פי שאחר כך משלם האינו יהודי בעד כל הימים בבת אחת, אסור לטול שכר המגיע לשבתות, כיון שמחשבין ימים נפרדים. ואסור לטל שכר שבת שלא בהבלעה, אפלו בעד כלים שאין עושין בהן מלאכה, ואפלו בעד חדר לדור בו - רמו מו. ואסור שכר שבת הוא בין מאינו יהודי בין מישראל