קיצור שולחן ערוך נ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן נ | במהדורה המנוקדת | >>

כללים בברכה ראשונה מברכות הנהנין
ובו ט"ז סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז

סעיף א[עריכה]

כתיב לה' הארץ ומלואה שהכל הוא כמו הקדש, וכמו שאסור ליהנות מן ההקדש עד לאחר הפדיון, והנהנה מן ההקדש בלא פדיון מעל, כמו כן אסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, והברכה היא הפדיון, והנהנה בלא ברכה כאלו מעל בקדשי ה' יתברך שמו. ואין שיעור לברכה ראשונה שאפילו אוכל או שותה כל שהוא, חייב לברך ברכה ראשונה.

סעיף ב[עריכה]

אף על שבדיעבד אם טעה ובירך שהכל על כל דבר, אפילו על פת או יין יצא, לכתחלה אסור לעשות כן, אלא צריך ללמדו להבין איזה ברכה יברך על כל מין ומין. ואך בדבר שאי אפשר לו להתברר מאיזה מין הוא, שנסתפקו הפוסקים ואי אפשר להכריע אז יוצאין בברכת שהכל, ואם הוא דבר שיכול לפטרו בתוך הסעודה עדיף טפי.

סעיף ג[עריכה]

הדבר שמברכין עליו, לאכלו או לשתותו או להריח בו, או לעשות בו מצוה, צריך שיקח אותו קודם הברכה ביד ימינו, ויכוין איזו ברכה הוא צריך לברך עליו, כדי שכשיזכור את השם שהוא עיקר הברכה ידע מה שיסיים ויברך. ואם לא אחזו כלל, אלא שהיה לפניו כשבירך עליו יצא, אבל אם לא הי לפניו כלל כשבירך, אלא שהביאו לו אחר כך, אף על פי שבשעת הברכה היתה דעתו עליו, לא יצא, וצריך לברך שנית.

סעיף ד[עריכה]

נטל בידו פרי לאכלו ובירך עליו, ונפל מידו ונאבד או נמאס עד שאינו ראוי לאכילה, וכן אם בירך על כוס משקה ונשפכה הכוס, אם יש לפניו עוד ממין זה וגם דעתו היתה לאכול או לשתות יותר ממה שלקח בידו, ואם כן היתה הברכה גם על הנשאר, ואינו צריך לברך שנית, אבל בסתם לא חלה הברכה רק על מה שהיה בידו, וצריך לברך שנית. וכן אפילו אם היתה דעתו לאכול או לשתות יותר, אלא שלא היה לפניו בשעת הברכה, והובא לו עתה צריך לברך שנית, אפילו בענין שאם היה אוכל או שותה את הראשון לא היה צריך לברך על זה שהובא לו, הכא שאני.

סעיף ה[עריכה]

צריך שלא יפסיק יותר מכדי דיבור בין הברכה לאכילה, ואפילו בשעת לעיסה אסור להפסיק עד שיבלע (דהא על הלעיסה אינו צריך ברכה). ואם הפסיק בדיבור בין הברכה לאכילה שלא מענין האכילה, צריך לחזור ולברך, אבל אם שהה בשתיקה אינו צריך לחזור ולברך, ושהיה שהוא לצורך האכילה לא חשיב הפסק כלל. ולכן כשרוצה לאכול פרי גדול ולחתוך ממנו חתיכות, יברך כשהפרי שלם, משום דמצוה לברך על השלם, והשהיה לא הוי הפסק משום שהוא לצורך האכילה, אך כשרוצה לאכול איזה פרי ואין לו יותר, ויש לחוש שמא פרי זו מתולעת שאינה ראויה לאכילה, יפתחנה ויבדקנה קודם הברכה.

סעיף ו[עריכה]

השותה מים ושופך מעט קודם שתייתו, משום חשש מים הרעים, ישפוך קודם שיתחיל לברך ולא אחר הברכה משום בזיון הברכה.

סעיף ז[עריכה]

הטועם את התבשיל אם צריך מלח וכיוצא בו ופולט, אינו צריך לברך אבל אם בולע יש ספק אם צריך לברך כיון שהוא בולע, או אין צריך לברך כיון שאין כוונתו לאכילה, ולכן יזהר שיכוין ליהנות ממנו בתורת אכילה ויברך עליו ויבלע.

סעיף ח[עריכה]

האוכל או שותה לרפואה, אם הוא דבר מוטעם ונהנה ממנו, מברך עליו לפניו ולאחריו ברכה הראויה לו, ואפילו הוא דבר איסור, כיון שהתורה התירה לו עתה, צריך הוא לברך עליו, ואם הוא דבר מר שאינו נהנה ממנו אינו מברך עליו. השותה ביצה חיה לצחצח קולו, אף שאינו נהנה מטעמו, נהנה הוא ממזונו דמיזן זיין ומברך עליו.

סעיף ט[עריכה]

נכנס לו דבר בגרונו ושותה משקין או אוכל חתיכת פת לבלעו, או שאר דבר שנהנה ממנו, צריך לברך עליו לפניו ולאחריו, אבל אם שותה מים שלא לצמאו אלא כדי להבליע מה שנכנס לו בגרונו או לצורך אחר, לא יברך לפי שאין הנאה לאדם בשתיית המים אלא כשהוא שותה לצמאו.

סעיף י[עריכה]

שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה, אם הוא דבר שאף אם יפליטו לא יהא נמאס, יפליטו לתוך ידו ויברך עליו, ולא יברך עליו בעודו בפיו משום דכתיב ימלא פי תהלתך, ואם הוא דבר שאם יפליטו יהא נמאס, כיון דאסור לאבד אוכלין, מסלקו בפיו לצד אחד ומברך עליו. ואם אירע לו כן במשקין שאי אפשר לו לסלקן לצד אחר, אזי אם יש לו עוד משקין יפלוט אלו לאיבוד, ואם אין לו יותר והוא דחוק על זה המעט שבתוך פיו, בולען ויברך אחר כך ברכה ראשונה (דכיון דנזכר בעודו בפיו, דומה קצת לעובר לעשייתו), אבל ברכה אחרונה לא יברך, אך אם הוא יין ושתה רביעית יברך גם ברכה אחרונה.

סעיף יא[עריכה]

היו לפניו שני מינים שברכותיהם שוות, כגון אגוז ותפוח שיכול לברך על אחד ולפטור גם השני חייב לעשות כן, ואסור לו לברך על אחד בכוונה שלא לפטור את השני, כדי לברך גם עליו בפני עצמו, משום דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה, ויברך על היותר חשוב ונפטר השני אף על פי שלא היתה כוונתו לפוטרו. אבל אם בירך על זה שאינו חשוב אינו נפטר החשוב אלא אם כן היה דעתו לפוטרו. אבל אם בירך בסתם צריך לחזור ולברך על החשוב, דאינו בדין שיפטור שאינו חשוב לחשוב דרך גררא.

סעיף יב[עריכה]

אבל אם הם שני מינים, כגון פרי העץ ופרי האדמה או הדבר שברכתו שהכל, אף על גב דבדיעבד אם בירך על כולם שהכל, או שבירך על פרי העץ בורא פרי האדמה יצא, מכל מקום לכתחלה אסור לעשות כן, אלא יברך על כל אחד ואחד ברכה המיוחדת לו, וברכת בורא פרי העץ קודמת, ואפילו יש לפניו יין וענבים, ורוצה לשתות יין קודם ומברך בורא פרי הגפן, אף על פי שאם הוא מתכוין לפטור בברכה זו גם הענבים, יכול לפטרו, מכל מקום לכתחלה לא יעשה כן, אלא יכוין שלא לפטור את הענבים, כדי לברך גם עליהם ברכה המתוקנת שהוא בורא פרי העץ.

סעיף יג[עריכה]

בכל הדברים חוץ מן הפת אם שינה מקומו, אף על פי שלא הסיח דעתו נחשב כמו היסח הדעת, ולכן מי שאוכל או שותה בחדר אחד ואחר כך הולך לחדר אחר לגמור שם אכילתו ושתיתו, אפילו ממין הראשון, ואפילו אוחז בידו את המאכל או המשקה ונושאו אל החדר האחר, מכל מקום צריך לברך עליו שם מחדש ברכה ראשונה, אבל ברכה אחרונה על מה שאכל תחלה אינו צריך, כי הברכה שיברך בסוף תעלה לשניהם.

סעיף יד[עריכה]

וכן אם הלך לחוץ ואחר כך חוזר למקומו לגמור אכילתו, צריך לברך מחדש ברכה ראשונה, במה דברים אמורים כשהוא אוכל לבדו, או כשהוא אוכל עם אחרים וכולם שינו את מקומם, אבל אם אחד נשאר על מקומו, אזי גם אלו שהלכו כיון שדעתם לחזור לכאן אל זה שנשאר כאן ולגמור כאן אכילתן, לכן כשחוזרין ואוכלין או שותין אינם צריכים לברך מחדש דכיון שנשאר כאן אחד לא נתבטל הקביעות, וכולם חוזרין לקביעותן ונחשב הכל כסעודה אחת.

סעיף טו[עריכה]

בחדר אחד מפינה לפינה אף על פי שהחדר גדול מאוד לא הוי שינוי מקום.

סעיף טז[עריכה]

אם אוכל פירות בגן שהוא מוקף מחיצות, ובירך על פירות מאילן אחד על דעת לאכול גם מאילנות אחרים, יכול לאכול גם מאילנות אחרים אף על פי שאינו רואה מקומו, כל שלא הסיח דעתו, ואין צריך לברך שנית. אבל אם אין הגן מוקף מחיצות ומכל שכן מגן זה לגן אחר לא מהני דעתו.