קיצור שולחן ערוך מנוקד - קמד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

» סימן זה במהדורה הרגילה «

הִלְכוֹת כִּבּוּד רַבּוֹ וְזָקֵן וְתַלְמִיד חָכָם וְכֹהֵן

וּבוֹ: ט' סְעִיפִים[עריכה]

א | ב | ג | ד | ה | ו |ז | ח |ט

סעיף א

  • חַיָּב אָדָם בִּכְבוֹד רַבּוֹ וְיִרְאָתוֹ יוֹתֵר מִבְּשֶׁל אָבִיו, כִּי אָבִיו מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וְרַבּוֹ מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

סעיף ב

  • כְּתִיב (ויקרא יט, לב) "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן", זָקֵן זֶה פֵּרוּשׁוֹ תַּלְמִיד חָכָם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָתָם בְּוַדַּאי בְּחָכְמָה תַּלְיָא מִילְּתָא, כְּדִכְתִיב אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשׁוֹטְרָיו, לָכֵן מִצְוַת עֲשֵׂה לָקוּם מִפְּנֵי תַּלְמִיד חָכָם מֻפְלָג בְּתוֹרָה אֲפִלּוּ אֵינוֹ זָקֵן בַּשָּׁנִים וְאֵינוֹ רַבּוֹ.
וְכֵן מִצְוָה לָקוּם מִפְּנֵי שֵׂיבָה דְּהַיְנוּ בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה אֲפִלּוּ הוּא עַם הָאָרֶץ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא רָשָׁע. וַאֲפִילוּ זָקֵן גּוֹי מְהַדְּרִים אוֹתוֹ בִּדְבָרִים וְנוֹתְנִים לוֹ יַד לְסָמְכוֹ.

סעיף ג

  • שְׁלֹשָׁה שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, הָרַב בְּאֶמְצַע וְהַשְּׁנַיִם לַאֲחוֹרָיו, וְכָל אֶחָד מְצַדֵּד עַצְמוֹ לַצְּדָדִין, הַגָּדוֹל לִימִין וְהַקָּטָן לִשְׂמֹאל.

סעיף ד

  • עָוֹן גָּדוֹל הוּא לְבַזּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אוֹ לשנאותן, לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם עַד שֶׁבִּזּוּ בָּהּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּהְיוּ מַלְעִיבִים בְּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִיאָיו כְּלוֹמַר בּוֹזִים מְלַמְּדֵי דְּבָרָיו,
וְכֵן זֶה שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה אִם בְּחֻקּוֹתַי תִּמְאָסוּ מְלַמְּדֵי חֻקּוֹתַי תִּמְאָסוּ, וְכָל הַמְּבַזֶּה אֶת הַחֲכָמִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְהוּא בִּכְלַל כִּי דְּבַר ה' בָּזָה, וְאָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בְּמִי שֶׁהוּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת.

סעיף ה

  • תַּלְמִיד חָכָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְחוֹרָה לִמְכּוֹר אֵין מַנִּיחִין לְשׁוּם אָדָם לִמְכּוֹר מֵאוֹתָהּ סְחוֹרָה עַד שֶׁיִּמְכֹּר הוּא תְּחִלָּה אֶת שֶׁלּוֹ.
וְדַוְקָא בִּדְלֵיכָּא אֵינוֹ יְהוּדִי דִּמְזַבְּנֵי אֲבָל אִי אִיכָּא אֵינוֹ יְהוּדִי דִּמְזַבְּנֵי לֹא. דְּהָא לֵית לֵיהּ רַוְחָא לַתַּלְמִיד חָכָם וְאַפְסוּדֵי לְהָנָךְ בִּכְדִי לֹא מַפְסֵדִינָן.

סעיף ו

  • מִי שֶׁהוּא מֻחְזָק לְתַלְמִיד חָכָם בְּדוֹרוֹ דְּהַיְנוּ שֶׁיּוֹדֵעַ לִשָּׂא וְלִתֵּן בַּתּוֹרָה וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ בְּרֹב מְקוֹמוֹת הַשַּׁ"ס וּפוֹסְקִים וְתוֹרָתוֹ אֻמְנָתוֹ.
וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ מְעַט אֻמָּנוּת אוֹ מְעַט מַשָּׂא וּמַתָּן לְהִתְפַּרְנֵס בּוֹ כְּדֵי צָרְכֵי בְּנֵי בֵיתוֹ וְלֹא לְהִתְעַשֵּׁר, וּבְכָל שָׁעָה שֶׁהוּא פָּנוּי מֵעֲסָקָיו הוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, מִצַּד הַדִּין הוּא פָּטוּר מִכָּל מִינֵי מִסִּים וּמְכָסִים וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשִׁיר, וַאֲפִילוּ מַס הַמֻּטָּל עַל כָּל אִישׁ בִּפְרָטוּת, חַיָּבִים בְּנֵי הָעִיר לְשַׁלֵּם עֲבוּרוֹ.
וְהַכֹּל תָּלוּי בִּרְאוֹת עֵינֵי טוֹבֵי הָעִיר.

סעיף ז

  • תַּלְמִיד חָכָם הַמְּזַלְזֵל בְּמִצְוֹת וְאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם הֲרֵי הוּא כְּקַל שֶׁבַּצִּבּוּר.

סעיף ח

  • כֹּהֵן וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם שָׁוִים בְּחָכְמָה, מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְהַקְדִּים אֶת הַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר וְקִדַּשְׁתּוֹ, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, כְּלוֹמַר בְּכָל דָּבָר שֶׁיֵּרָאֶה גָּדוֹל, הוּא מְקֻדָּשׁ. לִהְיוֹת רִאשׁוֹן לִקְרִיאַת הַתּוֹרָה וְלִהְיוֹת רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים בְּכָל קִבּוּץ עָם, לְדַבֵּר וְלִדְרֹשׁ תְּחִלָּה, וְכֵן בִּישִׁיבָה יְדַבֵּר בָּרֹאשׁ, וְכֵן בִּסְעֻדָּה הוּא קֹדֶם לְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וְלִתֵּן לוֹ מָנָה יָפָה בִּתְחִלָּה לְכָל הַמְּסֻבִּין, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ יִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה אֲזַי יִתְּנוּ לְהֶחָכָם הַמָּנָה הַיָּפָה תְּחִלָּה.
אֲבָל כְּשֶׁכֹּהֵן חוֹלֵק אֵיזֶה שֻׁתָּפוּת עִם חֲבֵרוֹ יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ צָרִיךְ לִתֵּן לוֹ הַחֵלֶק הַיָּפֶה, שֶּׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ כָּבוֹד שֶׁיִּטּוֹל חֵלֶק הַיָּפֶה, שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן עֵינָיו בַּחֵלֶק הַיָּפֶה אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם.
בְּמָקוֹם שֶּׁאֵין כֹּהֵן טוֹב לְהַקְדִּים הַלֵּוִי לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל אֵלּוּ אִם הֵם שָׁוִים בְּחָכְמָה.

סעיף ט

  • אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹהֵן אֲפִלּוּ בִּזְמַן הַזֶּה וכמועל בְּהֶקְדֵּשׁ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב. וְאַף עַכְשָׁו שֶּׁאֵין לָנוּ קָרְבָּנוֹת, בִּקְדֻשָּׁתוֹ הוּא עוֹמֵד.
וְאִם הַכֹּהֵן מוֹחֵל עַל כְּבוֹדוֹ מֻתָּר, כִּי הַכְּהֻנָּה שֶׁלּוֹ הִיא וְיָכוֹל לִמְחֹל כְּבוֹדָהּ, וְלִתֵּן רְשׁוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁיָּכוֹל לַחֲלֹק כָּבוֹד לְיִשְׂרָאֵל לְהַקְדִּימוֹ בַּדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים לְעֵיל.