קיצור שולחן ערוך לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן לג | במהדורה המנוקדת | >>

דברים האסורים משום סכנה
ובו י"ד סעיפים:

סעיף א - ב - ג - ד - ה - ו - ז - ח - ט - י - יא - יב - יג - יד

(א)[עריכה]

אסור לאכול דג עם בשר, ואפילו עם שומן עופות, מפני הסכנה. ואין לצלות בשר עם דג בתנור אחד כשהוא תנור קטן, אלא כשאחד מהם מכוסה. אבל בתנורים שלנו שהם גדולים, אין לחוש.

(ב)[עריכה]

כשאוכל דגים ואחר כך בשר או להיפך, יש לאכול ביניהם קצת פת ולשתות איזה משקה, דהוי קינוח והדחה.

(ג)[עריכה]

צריך ליזהר מזיעת אדם, שכל זיעת אדם הוא סם המוות חוץ מזיעת הפנים. ולכן יזהר שלא יתן מאכל בין בגדיו לבשרו, מפני הזיעה. וכן לא יתן מעות לתוך פיו, שמא יש עליהם מעט זיעה. ועוד, שיד הכל ממשמשין בהן, ויש מהם חולים.

(ד)[עריכה]

צריך כל אדם ליזהר תמיד כשמריח ריח איזה מאכל, יפליט כל הרוק שבפיו ולא יבלעו, כי אם בולעו יוכל לבא לידי סכנה חס ושלום.

(ה)[עריכה]

יש להזהר שלא לשתות משקים שנתגלו.

(ו)[עריכה]

אסור ליתן דבר מאכל או משקים תחת המיטה, אפילו הם מכוסים, מפני שרוח רעה שורה עליהם. ובכפרים, יש מחזיקים תפוחי אדמה ושאר מאכלים תחת המיטות, ויש להזהירם על זה.

(ז)[עריכה]

וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה, כי סכנתא חמירא מאיסורא. ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור. ולכן אסור לילך בכל מקום סכנה, כגון תחת קיר נטוי ועל גשר רעוע.

ולא יצא יחידי בלילה. ולא יישן יחידי בחדר בלילה.

וכן אסרו לשתות מים מן הנהרות בלילה, או להניח פיו על קילוח המים לשתות, שמא יבלע איזה דבר המזיק.

(ח)[עריכה]

נוהגין שבשעת התקופה מניחין קצת ברזל על כל המשקים ומאכלים. ועל המבושלים או כבושים או מלוחים אין צריכין.

(ט)[עריכה]

אסור לאכול מאכלים ומשקים שנפשו של אדם קצה בהם, או מתוך כלים מאוסים שנפשו של אדם קצה בהם. וכן לא יאכל בידים מזוהמות, שכל אלו הם בכלל "אל תשקצו את נפשותיכם" (ויקרא יא מג). ואפילו יאמר שאין נפשו קצה בהם, בטלה דעתו אצל כל אדם.

(י)[עריכה]

בהמה או עוף שהיו מסוכנים ונשחטו, אף על פי שהותרו בשחיטה, המדקדקים מחמירים על עצמם שלא לאוכלם.

(יא)[עריכה]

אסור לקצוץ אילן מאכל העושה פירות (אילן זית שהוא עושה רובע הקב זיתים ודקל העושה קב תמרים), והיא סכנה. ואם הוא סמוך לאילנות אחרות שחשובים יותר ממנו והוא מכחיש אותם, וכן אם צריך למקומו, וכן אם דמיו יקרים לבניין יותר מלמאכל, מותר לקוצצו.

(יב)[עריכה]

החושש במעיו, יש עושין לרפואה שמעמידין על בטנו כלי שיש בו מים חמים, ואסור לעשות כן מפני הסכנה.

(יג)[עריכה]

אסור לעבור בנחל שמימיו רודפין אם המים מגיעים למעלה ממתניים, משום סכנה, שלא ישטפוהו המים.

(יד)[עריכה]

אסור להוציא מפיו דבר פורענות על אדם מישראל, אפילו לומר אילו היה פלוני קיים היה בא לכאן, כי ברית כרותה לשפתיים. ואין לעשות מורא לתינוק בדבר טמא, כגון לומר: "חתול או כלב יקחהו". וכן בכל כיוצא באלו צריך ליזהר מאוד מהרגל הלשון ([[ועיין להלן סימן ר"ז סעיף ג').