קיצור שולחן ערוך כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן כח | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות ספר תורה ושאר ספרי קודש
ובו י"ג סעיפים:

סעיף א - ב - ג - ד - ה - ו - ז - ח - ט - י - יא - יב - יג

(א)[עריכה]

  • מצוַת עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ספר תורה, שנאמר: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", וקיבלו חז"ל פירושו, לכתוב את כל התורה שיש בה השירה. ואפילו ירש ספר תורה מאביו, מצוה לכתוב משלו.
שכר לו סופר לכתוב לו ספר תורה, או שקנאו והיה בו טעות והגיהו, הרי זה כאילו כתבו.
ואסור למכור ספר תורה. אך בשעת דחק גדול, יעשה שאלת חכם.

(ב)[עריכה]

  • וכן מצווה על כל איש לקנות שאר ספרי קודש שלומדים מתוכן, כגון מקרא, משנה, וגמרא ופוסקים, שילמוד מתוכן, וגם ישאילן לאחרים.
ומי שאין ידו משגת לקנות לו ספר תורה וגם שאר ספרי לימוד, אזי הספרים שהן לצורך לימוד, הן קודמין.
אמרו רבותינו ז"ל: "וצדקתו עומדת לעד", זה הכותב (והוא הדין הקונה) ספרים ומשאילן לאחרים.

(ג)[עריכה]

  • חייב אדם לנהוג כבוד גדול בספר תורה. ומצווה לייחד לו מקום, ולכבד את המקום ההוא ולהדרו ביותר.
ולא ירוק כנגד ספר תורה, ולא יאחוז ספר תורה בלא מטפחת.
הרואה את הנושא ספר תורה, צריך לעמוד לפניו, עד שיכניס את הספר תורה למקומו, או עד שאינו רואהו עוד. ובבית הכנסת בשעה שמוציאין ומכניסין את הספר תורה, מצווה לכל מי שעוברת לפניו, ללוותה עד מקומה. וכן המגביה והגולל ילכו ללוותה.

(ד)[עריכה]

  • אפילו שאר ספרי קודש, אם מונחים על ספסל, אסור לישב על ספסל זאת, אלא אם הספרים מונחים על איזה דבר שגבוה לכל הפחות טפח. ומכל שכן דאסור להניח ספרים על גבי קרקע.
לא יניח אדם ספר על ברכיו ושני אצילי ידיו עליו.
בשעת הדחק מותר לישב על גבי תיבה שיש בה שאר ספרי קודש, אבל אם יש בה ספר תורה, אסור.
מניחים חומשים על גבי נביאים וכתובים וכן כתובים על גבי נביאים, ונביאים על גבי כתובים, אבל אין מניחים נביאים וכתובים על גבי חומשים.

(ה)[עריכה]

  • ספר תורה שבלה גונזין אותו, וכן שאר ספרים וכתבי קודש ותשמישי קדושה. ואסור לשורפן.

(ו)[עריכה]

  • אין זורקין כתבי קודש, ואפילו הלכות ואגדות. ואסור להפוך אותן על פניהם. ואם מצאן הפוכין, צריך להניחן כראוי.

(ז)[עריכה]

  • אין להשתין מים בפני ספרים. ולעת הצורך, על כל פנים יהיו מונחים גבוהים עשרה טפחים.

(ח)[עריכה]

  • אין לעשות מפות ומעילים לדבר שבקדושה מדבר שנשתמש בו הדיוט. ובדיעבד שכבר נעשו, מותר. אבל מדבר שנשתמש בו לעבודה זרה, אפילו בדיעבד אסור.

(ט)[עריכה]

  • אסור להשתמש בספר להנאתו, כגון להעמידו להגן מפני החמה, או כדי שלא יראה חברו מה שהוא עושה. אבל אם השמש זורחת על הספר שהוא לומד בו, מותר להגן בספר אחר, כיוון שאינו עושה להנאתו. וכן להניח ספר תחת ספר שהוא לומד בו כדי להגביהו לצורך הלימוד, יש להתיר. אבל אין להניח ספר בתוך ספר אחר שלא יצטרך לחפש אחר כך מקום לימודו.
לא ישרטט איזה קונטרס על הספר, לפי שאין קדושה בקונטרס עד שיכתבו בו. וכן לא יניח נייר וכדומה בספר למשמרת.

(י)[עריכה]

  • המאבד כתבי קודש, עובר בלאו ד"לא תעשון כן לה' אלהיכם". וצריכין למחות בכורכי ספרים שמדבקין בתוך הלוחות כתבי קודש. גם צריכין להיזהר מאוד כשנותנים ספרים קדושים ישנים לאומן גוי לכורכם מחדש, שיקחו מהם את הלוחות הישנות להצניעם, שלא יתנם האומן לספר חול.

(יא)[עריכה]

  • אין לוקחין ספר תורה תפילין ומזוזות מן הגוים ביותר מכדי דמיהן, כדי שלא להרגילן לגונבן ולגוזלן. אבל בכדי דמיהם, חייבים לקנות (אפילו במקום שצריכין גניזה). ואם הגוי מבקש הרבה, צריך לעסוק ולדבר עמו בדברי ריצוי, אולי ישווה עמו בכדי דמיו. ואם עומד בדעתו אז מניחן בידו (ט"ז). ואין לבקש מן הגוי שיתנם בזול יותר מדאי, פן יכעוס וישליכם למקום אבוד.

(יב)[עריכה]

  • אם נפל ספר תורה מידו, אפילו בנרתיקו, צריך להתענות. ונוהגים שגם הרואים מתענים (עיין בר"י סימן מד).

(יג)[עריכה]

  • אסור לכתוב פסוק בלי שרטוט (עיין מג"א סימן ל"ב ס"ק ז').
יש אומרים דאסור לכתוב דברי חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה.