קיצור שולחן ערוך יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן יב | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות הכנת הגוף לתפלה ומקומות שראוי להתפלל שם
ובו טו סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו


(א)[עריכה]

כתיב: "הכון לקראת אלהיך ישראל". פירוש, שיכין את עצמו לפני השם יתברך, שילביש את עצמו במלבושי כבוד כשהולך להתפלל, כמו שהולך לפני שר נכבד. ואפילו אם מתפלל בביתו ביחידות, ילביש את עצמו כראוי. ובמקומות שנוהגין לילך בחגורה, אסור להתפלל עד שיחגור את עצמו.[דרכי הלכה 1]

(ב)[עריכה]

טוב ליתן צדקה קודם התפלה, שנאמר: "אני בצדק אחזה פניך".[דרכי הלכה 2] גם יקבל עליו קודם כל תפילה, מצוַת "ואהבת לרעך כמוך", ויכוין לאהוב את כל אחד מישראל כנפשו. כי אם חס ושלום יש פירוד לבבות ישראל למטה, אז גם למעלה אין התאחדות; אבל התאחדות בגופיהן שלמטה, גורם התאחדות ודבקות נפשותיהן למעלה, ועל ידי זה גם תפילותיהן מתאחדות, ואז בהיות תפילותיהן כלולות יחד, היא רצויה לפניו יתברך שמו.

(ג)[עריכה]

  • כתיב: "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים", ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ד"רגליך" היינו הנקבים שאצל הרגליים. ולכן צריך לבדוק את עצמו קודם התפילה אם אינו צריך לעשות צרכיו, ואם מרגיש בעצמו אפילו קצת הרגשה לצרכיו,[דרכי הלכה 3] אסור לו להתפלל. ואפילו בדברי תורה אסור, כל זמן שגופו משוקץ, עד שינקה את עצמו.
ובדיעבד, אם התפלל כשהוא נצרך לנקביו, אם הוא משער בעצמו שהיה יכול להעמיד את עצמו, שיעור הילוך פרסה (שעה וחומש), תפילתו תפילה; ואם לאו, אפילו בדיעבד אם התפלל תפילתו[דרכי הלכה 4] תועבה, וצריך לחזור ולהתפלל.[דרכי הלכה 5]
ויש אומרים שאם יכול להעמיד את עצמו (שיעור פרסה), אפילו לכתחילה מותר לו להתפלל, ויש לסמוך על זה אם הוא בענין שבעוד שיפנה יעבור זמן תפלה.[דרכי הלכה 6]

(ד)[עריכה]

  • מי שברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמור קריאת שמע ותפילה, מוטב שיעבור זמן קריאת שמע ותפילה ממה שיתפלל בלא גוף נקי.[דרכי הלכה 7] ואם עבר זמן תפילה, אנוס הוא (ומשלים אחר כך, כדלקמן סימן כ"א).
ואם ייראה לו שיכול לעמוד על עצמו בשעת קריאת שמע, יניח תפילין בין "הבוחר בעמו ישראל באהבה" לקריאת שמע, ומברך עליהם.

(ה)[עריכה]

צריך לרחוץ את ידיו במים עד הפרק קודם התפילה. ולכן, אף על פי שרחץ את ידיו בבוקר, אם נגע אחר כך בידיו באיזה מקום מטונף, דהיינו במקומות המכוסים באדם שיש שם מלמולי זיעה, או שחיכך בראשו, או שלא רחצם בבוקר עד הפרק, צריך לחזור ולרוחצם קודם התפלה. ואם אין לו מים, צריך לחזור אחריהם, ללכת לפניו ארבעה מילין או לאחריו מיל. ואם מתיירא שמתוך כך יעבור זמן תפילה, מנקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי ומתפלל, דכתיב: "ארחץ בנקיון כפי" וגו'; "ארחץ" במים אם אפשר, ואם לאו, "בנקיון", בכל מידי דמנקי.[דרכי הלכה 8]

(ו)[עריכה]

ואם רחץ ידיו בבוקר כראוי, ואין ידוע לו שנתלכלכו ידיו באיזה דבר, מכל מקום, כיוון שהסיח דעתו בינתיים, ואפילו למד בינתיים, גם כן הוי היסח הדעת, וצריך גם כן לרוחצם במים לצורך תפילה. אך בזה אין צריך לחזור אחר המים דווקא, שאם אין לו מים מזומנים, ובאם יחזור עליהם יאחר תפילת הציבור,[דרכי הלכה 9] לא יחזיר עליהם, אלא מנקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי, ומתפלל עם הציבור.

(ז)[עריכה]

ישתדל ויתאמץ להתפלל עם הציבור, דכתיב: "ואני תפלתי לך ה' עת רצון", אימתי "עת רצון"? בשעה שהציבור מתפללין. וכתיב: "כה אמר ה' בעת רצון עניתיך". ואין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילה של רבים, ואפילו יש בהם חוטאים, דכתיב: "הן אל כביר (פירוש רבים) לא ימאס", וכתיב: "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי".[דרכי הלכה 10]

(ח)[עריכה]

ההולך בדרך והגיע למקום שהוא רוצה ללון שם, אם יש לפניו עד ארבעה מילין מקום שמתפללין בציבור. אם יוכל לבוא שמה מבעוד יום, שלא יצטרך ללכת יחידי בלילה, צריך לילך ארבעה מילין לפניו כדי שיתפלל בציבור, ומכל שכן שלא לילך ממקום שמתפללין שם בציבור, אם יכול לבוא למחוז חפצו בעוד יום.[דרכי הלכה 11]

(ט)[עריכה]

  • מצווה גדולה להתפלל בבית הכנסת או בבית המדרש, שהם מקומות מקודשים. ואפילו אם לפעמים מתבטל, שאין שם מנין,[דרכי הלכה 12] מכל מקום מצווה להתפלל שם גם ביחידות, כיון שהן מקומות מקודשים.
ומי שדרכו ללמוד בבית המדרש, יתפלל גם כן שמה בעשרה, אף על פי שיש בעירו גם בית הכנסת. אבל מי שאין דרכו ללמוד בבית המדרש, יתפלל בבית הכנסת, שיש בה רוב עם, וברב עם הדרת מלך. ואם יש בעירו שני בתי כנסיות, ילך להרחוק, שיהיה לו שכר פסיעות.
  • אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו, נוטל שכר כנגד כולם. עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל מי שהולך שחרית וערבית לבית הכנסת, או לבית המדרש בזמן הראוי, ומתאחר שם כראוי, ומתנהג שם בקדושה כראוי, זוכה לאריכות ימים, דכתיב: "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום, לשמור מזוזת פתחי", וכתיב בתריה: "כי מוצאי מצא חיים".

(י)[עריכה]

יש לו לאדם לקבוע לו בית הכנסת או בית המדרש, שיתפלל שם בקביעות.[דרכי הלכה 13] וגם יקבע לו שם מקום מיוחד לתפילתו, וכל תוך ארבע אמות כחד מקום חשוב. וטוב אם יכול לקבוע לו מקום אצל הקיר, כדמצינו בחזקיהו המלך, דכתיב: "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר" וגו'. ולא יעמוד ולא ישב בתפילה אצל רשע. וכשמתפלל בביתו, יקבע לו גם כן מקום, שלא יבלבלוהו בני ביתו.

(יא)[עריכה]

  • מצווה לרוץ[דרכי הלכה 14] כשהולך לבית הכנסת או לבית המדרש או לשאר מצוות, שנאמר: "נרדפה לדעת את ה'", וכתיב: "דרך מצותיך ארוץ". ולכן אפילו בשבת מותר לרוץ לדבר מצווה.
אבל בתוך בית הכנסת ובתוך בית המדרש אסור לרוץ. ובבואו לפני[דרכי הלכה 15] הפתח, ישהה מעט, שלא יכנוס בפתע פתאום. וירתע ויפחד מהדר גאונו יתברך שמו. ויאמר הפסוק: "ואני ברוב חסדך" וגו', שהוא כמו נטילת רשות, ואחר יכנוס. וילך באימה וביראה, כהולך לפני מלך.
  • בקהילות שיש ליהודים רחובות בפני עצמן, מצווה להתעטף בציצית ולהניח תפילין בביתו, וילך כך לבית הכנסת. ובמקום שדרים בין האומות, או שצריך לעבור דרך מבואות מטונפות, יש להתעטף בציצית ולהניח תפילין בפרוזדור של בית הכנסת, כי הוא ענין גדול לכנוס לבית הכנסת מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין.

(יב)[עריכה]

אם מחמת איזה אונס, אינו יכול לילך לבית הכנסת או לבית המדרש, ואפילו לשאר מנין קבוע יש לו איזה מניעה מללכת, יתאמץ לקבץ עשרה אנשים, שיתפלל על כל פנים בביתו בצבור, ואם אי אפשר לו, יתפלל על כל פנים בשעה שהצבור מתפללין, שאז הוא עת רצון. וכן מי שהוא דר במקום שאין שם מנין, יתפלל בשעה שהצבור מתפללין בעיירות, אך אם צריך ללמוד או לעסוק במלאכתו הנחוצה לו, ונתבאר לעיל סי' ה' דאסור להתחיל קודם התפלה, יכול להקדים עצמו ולהתפלל תיכף משתנץ החמה.

(יג)[עריכה]

וכן מי שחלש לבו, וקשה עליו להמתין מלאכול עד לאחר גמר תפלת הצבור, מותר לו להקדים תפלתו בביתו, כדי לאכול מיד, ודוקא בביתו מותר לו להקדים תפלתו בענין זה, אבל אם בא לבית הכנסת שיש שם צבור, אסור לו להקדים תפלתו לתפלת הצבור. ואפילו אם רוצה לצאת חוץ לבית הכנסת, להתפלל קודם הצבור אסור, אלא אם כן רואה שהצבור מתאחרין מלהתפלל, יתפלל הוא בפני עצמו, כדי שלא לעבור הזמן. וכן אם הוא חולה או שיש לו אונס אחר, מותר להקדים תפלתו, אפילו בבית הכנסת. ויותר טוב שילך לביתו להתפלל.

(יד)[עריכה]

יש אומרים שאם התפללו צבור בבית הכנסת, ואחר כך באו צבור אחר להתפלל שם אין לשליח הצבור השני לעמוד, במקום שעמד הראשון, משום דהוי גנאי להראשונים, אם לא שכבר יצאו הראשונים מבית הכנסת. ואם הראשונים הוציאו ספר תורה וקראו בו, אין להאחרונים להוציא שנית ספר תורה, לקרות באותו בית הכנסת. אבל בהרבה קהלות אין מקפידין באלו דברים והכל כמנהג הקהלה.[דרכי הלכה 16]

(טו)[עריכה]

כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת או בית המדרש ולקנות ספרים ללמוד בהם. ובמקום שאין מנין תמיד, כופין זה את זה בקנסות, שיבואו תמיד למנין ולא יתבטל התמיד. ואפילו הלומדים, שעל ידי זה יתבטלו מלימודם, כופין אותם שיבואו למנין, דזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד.


דרכי הלכה[עריכה]

הערות הרב מרדכי אליהו ע"פ מרן השו"ע, בן איש חי וכף החיים

  1. ^ ונהגו להסתפק בחגורה הקיימת בתוך הבגד, אכן אם לובש חלוק רחב בלבד, חייב לחגור עצמו בחגורה קודם התפילה (בא"ח בא א).
  2. ^ ובשחרית יתן גם כשאומר "והעושר והכבוד מלפניך" ב"ויברך דוד" וטוב שיתן שלוש מטבעות. שתי פרוטות ביחד ואחר כך עוד פרוטה (עיין בא"ח ויגש יג וכה"ח נא ס"ק מד מה).
  3. ^ יש אומרים שאם צריך להתאמץ לשמור שלא יתפנה לנקביו, אסור לו להתפלל ותפילתו תועבה. ואם צריך להתאמץ לפתוח את נקביו מותר לו להתפלל ואין בזה "בל תשקצו" (בא"ח ויצא ג).
  4. ^ ובקטנים לא חייב לחזור (בא"ח משפטים ב).
  5. ^ וכן הדין בקריאת שמע. אולם ברכות "יוצר" ושאר ברכות וכן ברכת המזון – לא יחזור. וטוב שאחרי שינקה את גופו יחזור ויברך בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בליבו (עיין כה"ח צב ס"ק ג ומשנ"ב שם ס"ק ו עפ"י הרמב"ן).
  6. ^ ולדעת בן איש חי הנ"ל אפילו אם יעבור זמן תפילה – לא יתפלל. ויתפלל פעמים לתשלומים בתפילה הבאה. ועדיף להתפלל יחיד מלהתפלל בגוף לא נקי. מי שהרגיש באמצע התפילה שנזקק לנקביו ואינו יכול לעצור בעצמו – יכול לילך להתפנות ויחזור וימשיך בתפילתו.
  7. ^ אם אנוס מחמת חולי ואינו יכול לעצור מלהפיח, יקרא קריאת שמע ויתפלל בלא תפילין, ובשעה שצריך להפיח – יפסיק מתפילתו (עין"ח בא ג).
  8. ^ מגבוני נייר לחים דינם כמים, ובדיעבד, ישתמש במגבונים יבשים.
  9. ^ ואפילו לא יפסיד תפילה בציבור, אם יודע שידיו נקיות אינו צריך לחזור וליטול.
  10. ^ אם אינו מתפלל עם הציבור, יתפלל בביתו בשעה שהציבור מתפללים (שו"ע צ סע' ט).
  11. ^ ולשון השו"ע "ושלא יהא צריך ללכת יחידי אחר התפילה" וזה דווקא בדרכים שלא הולכים בהם ביחידות אלא בשיירה מחמת סכנה (שו"ע צ סע' יז).
  12. ^ עדיף להתפלל בבית המדרש מלהתפלל בבית הכנסת, ובלבד שיתפלל במנין (שו"ע צ סע' יח).
  13. ^ עיקר קביעת מקום בתפילת העמידה.
  14. ^ ה"ריצה" לבהכ"ס, אינה ריצה ממש אלא כדרך איש מהיר במלאכתו ההולך במהרה בלי להתעכב. וימהר בפרט כשהוא קרוב לבית הכנסת. (בא"ח מקץ).
  15. ^ לפני שיכנס לבית הכנסת טוב שיתעטף בטלית ותפילין ויעצור בפתח בית הכנסת ויאמר: "ואני ברוב חסדיך וכו'. ינשק המזוזה, ישתחווה, ויכנס בגיל וברעדה (בא"ח מקץ ב ג).
  16. ^ כיום נהגו שלא להקפיד בכך (עיין שו"ע סט בהגהה. ומשנ"ב ס"ק יז יח וכה"ח ס"ק יד ויין הטוב ח"ב ס' ד).