קובץ יסודות וחקירות/תשלומי נזיקין

הגדרה

חיוב על המזיק לשלם לניזק את שווי הנזק (הוזכר בבבא קמא ב. בסוף המשנה, ובכל המסכת).
לדוגמא, אדם שהזיק – הוא עצמו או שורו – לממונו של חבירו, חייב לשלם לניזק את דמי הנזק (בבא קמא ב. בסוף המשנה).

מקור וטעם

מקור תשלומי נזיקין הוא מפסוקים (קונטרסי שיעורים בבא בתרא ט-א, והוסיף שחיוב השמירה על ממונו שלא יזיק וחיוב הרחקת נזיקין הם מסברא ).
בטעם שצריך לשלם לניזק חקר המידות לחקר ההלכה (ח-מט) האם הוא חלק מזכויות הבעלים שהמזיקו צריך לשלם לו, או שהוא תולדה מזכות ההשתמשות – שצריך לשלם לו משום שמבטל ממנו את זכות זו.
במהות התשלומין (במטלטלין, בקרקע ובחבלה) חקרו האחרונים האם הם על הממון (שווי), או על החומר שניזוק (עצם) (הגר"ח על הרמב"ם טוען ונטען (היחיד): מחלוקת רמב"ם וראב"ד (לגבי קרקע). עיון בלומדות יד: מחלוקת ראשונים (לגבי מטלטלין, קרקע וחבלה). מחנה אפרים נזקי ממון א. הגרנ"ט קיא ד"ה ונראה לבאר. קונטרסי שיעורים בבא קמא ו-ד,ה) .
ונביא לכך שתי נפק"מ:
א) מזיק קרקע – האם דינו כמו החומר של הקרקע עצמה שאין נשבעין עליה מדאורייתא, או כמו השווי שלה – הכסף – שעליו כן נשבעים (הגר"ח טוען ונטען (היחיד) מבאר כך מחלוקת הרמב"ם והראב"ד).
ב) שתי תמונות נדירות, שכל אחת מהן שווה חמש מאות שקלים, ובא מזיק ושרף אחת מהן, וכיוון שנשארה כעת רק תמונה אחת – שוויה עלה לאלף שקלים. השווי לא ניזוק, אך החומר כן (הגרי"ד בבא קמא ג.) .
במקור שהבעלים זכאי בתשלומין כתב הברכת שמואל (יבמות יט-ב,ג) שאין גזירת הכתוב שיהיה בעלים, אלא צריך רק שתהיה לו זכות התביעה על ההיזק, ואינו כשאר הדינים שצריכים בעלים, כגון הפרשת תרומה, שן ועין, שלושים של עבד, ויום או יומיים – שבכל הדינים הללו יש גזירת הכתוב שיהיה בעלים.
והנפק"מ מחילוק זה, שלכל הדינים הללו, כיוון שיש גזירת הכתוב צריך שיהיה בעלים ממש, וכן לא נאמר עליהם דין דבר הגורם לממון כממון דמי, שעדיין אינו בעלים ממש. אך לגבי תשלומי נזיקין (וכן תשלומי גניבה) שאין גזירת הכתוב שיהיה בעלים, וצריך רק שתהיה לו זכות התביעה על ההיזק – לעניין זה דבר הגורם לממון כממון דמי .

פרטי הדין

בזכות התשלומין חקר הקובץ שיעורים (כתובות ריז, ריח) האם התשלומין מגיעים למי שניזוק בפועל, או למי שהוא בעלים על זכות התשלומין. ונפק"מ לחפץ שמבוטח בחברת ביטוח, שהבעלים על החפץ הוא הבעלים על זכות התשלומין, אך חברת הביטוח היא זו שניזוקה בפועל.
בכפרת החטא יש חילוק בין מזיק לחבירו, חובל בחבירו וגוזל מחבירו:
א) המזיק לחבירו – כיוון ששילם לחבירו מה שחייב לו – נתכפר לו (רמב"ם חובל ומזיק ה-ט).
ב) החובל בחבירו – לא מתכפר לו עד שימחל לו (משנה בבא קמא צב., רמב"ם שם).
ג) הגוזל מחבירו – לא נתכפר לו עד שימחל לו (רמב"ם תשובה ב-ט), ואינו דומה למזיק, משום שהגוזל נהנה מהעבירה (לחם משנה חובל ומזיק ה-ט).
קרקעות, מטלטלין וכסף – אם יש למזיק כסף או מטלטלין – גובים מהם ולא מהקרקעות (שו"ע חו"מ תיט-א). ואם הוא רוצה לשלם דווקא מהקרקעות – לסמ"ע משלם מהקרקע (שם ס"ק א), ולש"ך כופים אותו לשלם כסף או מטלטלין (שם ס"ק ב).
אמנם לגבי הלוואה, אם הלווה רוצה דווקא מהקרקעות – לכו"ע אין שומעים לו, משום שהמלווה הלווה לו מעות, ולכן דינו במעות דווקא (או במטלטלין שקרובים למעות) (סמ"ע שם ס"ק א).

ערכים קרובים

ערכים קרובים:מיטב, נזיקין (דיני נזיקיןבכלל, ושם בסעיף "מקור וטעם" דנו במקור האיסור להזיק), קנס.