קובץ יסודות וחקירות/שיעורי משקין
הגדרה
[עריכה]שיעור שתיית משקים לגבי איסורי אכילה ומצוות אכילה (האריך בסוגיא זו המנחת חינוך קמח-א [יג]).
בערך זה נדון לגבי שיעורי משקין. לגבי שיעורי אוכלין ושאר השיעורים, מקור דיני השיעורים בכלל ומהותם – ע"ע שיעורין.
פרטי הדין
[עריכה]בפשטות שיעור שתיית כל איסורי אכילה הוא ברביעית (כסף משנה ברכות ג-יב, מאכלות אסורות יא-ג, לחם משנה מאכלות אסורות יא-ב).
אמנם הרמב"ם חילק בשתיית משקים בין הדינים השונים, האם שיעורם בכזית או ברביעית (האריך בזה המנחת חינוך קמח-א [יג]):
א) בכזית – דם (מאכלות אסורות ו-א), חמץ (חמץ ומצה א-א), החלב בתערובת בשר בחלב (מאכלות אסורות ט-א), תרומה לזר (תרומות י-ב), יין נסכים של קרבנות (מעשה הקרבנות יא-ב).
ב) ברביעית – ברכה אחרונה (ברכות ג-יב), סתם יינם (מאכלות אסורות יא-ג), שבועה שלא יאכל (שבועות ד-ג, בלשון "יראה לי"), יין לנזיר (נזירות ה-ח), מעשר שני (מעשר שני ב-ה), טומאת דם המת (טומאת מת ב-יב).
וביאר המנחת חינוך (קמח-א [יג] ד"ה והנה) בדעת הרמב"ם, שבמקומות שהתורה נקטה לשון "שתיה" שיעורו ברביעית, אמנם כשהתורה נקטה לשון "אכילה" עדיין יש בזה סתירות ברמב"ם בין הדינים השונים האם שיעורם ברביעית או בכזית.
אכילת משקים – חילקו התוס' שכל האיסורים שנאמרו ברביעית הם דווקא בדרך שתייה, אך בדרך אכילה, כגון שרה פיתו ביין אסור ואכלו – שיעורו בכזית (זבחים קט. ד"ה עולה). והרמב"ם לא הזכיר את חילוק זה (מנחת חינוך קמח-א [יג] ד"ה והנה).
בשיעור צירופן נחלקו המפרשים לשלוש דעות:
א) שיעורם אינו בכדי אכילת פרס (כשיעורי אכילה), אלא בכדי שתיית רביעית (רמב"ם תרומות י-יג).
ב) שיעורם בכדי אכילת פרס, כמו אוכלין (ראב"ד בהשגות שם).
ג) יש חילוק בין שיעורי המשקים: משקים ששיעור שתייתם בכזית (כגון טבל, הקדש, תרומה, ערלה וכלאי הכרם. וכן יום כיפור ששיעורו במלוא לוגמיו) – שיעור צירופם בכדי שתיית רביעית. אך משקים ששיעור שתייתם ברביעית (כגון נזיר. וכן השותה משקים טמאים, שדינו שנטמא) – שיעור צירופם בכדי אכילת פרס (שדי חמד ח"ח מערכת יו"כ יט (ד"ה ולענין) עמוד 396).
בדינים שונים
[עריכה]בשיעור משקים לטמא אחרים נחלקו בתוס' לשלוש דעות (פסחים יד. ד"ה דאיכא):
א) ריב"א: מטמאים בכלשהו, חוץ מפסול גוויה (שמטמאים את השותה אותם) שהוא ברביעית.
ב) ר"י: מטמאים בכלשהו, חוץ מטומאות שאין להן עיקר מדאורייתא, שהן ברביעית.
ג) ר"ת: מדאורייתא מטמאים ברביעית, ומדרבנן בכלשהו.
בברכה אחרונה הסתפקו התוס' האם שיעורה בכזית או ברביעית (סוכה כו: ד"ה ולא, יומא עט. ד"ה ולא). והרמב"ם (ברכות ג-יב) כתב שברביעית, כדלעיל .