קובץ יסודות וחקירות/קבלת בעלי הדין

הגדרה

בעלי דין שקיבלו עליהם לקבל את פסקיו של דיין שפסול לדון - דינו דין (סנהדרין כד.).
לדוגמא, נאמן עלי אבא, נאמן עלי אביך, נאמנים עלי שלושה רועי בקר (סנהדרין כד. במשנה).

פרטי הדין

אופן הקבלה – הש"ך (חו"מ כה-יב) סובר שדי בזה שבאו לפניו לדון, והקצוה"ח כתב בדעת הרא"ש שכדי לפוטרו מתשלומין אם טעה צריך שיקבלו עליהם בפירוש לפוטרו. אך לכו"ע אין צריך קניין (קצוה"ח כה-ג, והביא גם את הש"ך).
לכתחילה אין ליחיד שאינו מומחה לדון בקבלת בעלי דינים. ואם הוא דין פשוט ומורגל בכך – דעת הש"ך (חו"מ ג-י) שמותר לדון אף לכתחילה, ודעת הקצוה"ח שלכתחילה לא (ג-ד, והביא גם את הש"ך).
דיין שלא גמיר כלל, נחלקו המפרשים האם מועילה בו קבלה, ויש בזה שלוש דעות (קצוה"ח כה-ז):
א) קבלה מועילה בו אפילו אם טעה (ש"ך חו"מ כה-כד).
ב) קבלה מועילה בו כשלא טעה, אך כשטעה אין דינו דין והדין חוזר (מלחמות סנהדרין יב. בדפי הרי"ף).
ג) קבלה לא מועילה בו ואין דינו דין אפילו אם לא טעה (בעל המאור סנהדרין יב. בדפי הרי"ף).
קיבלו עליהם דיין בלשון "בין לדין בין לטעות" דינו כקרע כסותי, שלדעת הטור והשו"ע מועיל לפוטרו (אם טעה) אפילו אם לא פירשו "והיפטר", ולדעת בעל המאור לא מועיל עד שיפרשו "והיפטר" (קצוה"ח כה-י).

עד

עד – קיבלו עליהם עד שפסול להעיד – עדותו עדות (רמב"ם סנהדרין ז-ב. תוס' יו"ט סנהדרין ג-ב: גם רש"י שפירש את המשנה בדיין, מודה לרמב"ם שהוא הדין גם בעד).
במהותו דנו האם לאחר שקיבלוהו דינו כעד או שאעפ"כ אין עליו שם עד. ונפק"מ אם יש עליו דין אם לא יגיד (קצוה"ח כח-ג: כמה דיינים נוהגים לומר שיש עליו שם עד, דעת עצמו: אין עליו שם עד).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: דיינים, יחידמומחה, סמיכתזקנים, עדים, פסוליעדות, פסק דין.