קובץ יסודות וחקירות/ערכין

הגדרה

אדם מתחייב לשלם להקדש את ערך עצמו או את ערכו של אדם אחר.
לדוגמא, אמר "ערכי עלי" או "ערך פלוני עלי" (רש"י ערכין ב. ד"ה נערכים).

מקור וטעם

מקורם מפורש בתורה: "איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה'" (ויקרא כז-ב).
בטעמם כתב הרוגאצ'ובר שהוא גזירת הכתוב (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה ערכין אות קה, ושם באות קו ביאר שפרטיהם הם גזירת הכתוב).
בטעם שיעורי הערכין של השנים השונות חקר הרוגאצ'ובר האם כך שמאתם התורה או שהיא גזירת הכתוב (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה ערכין אות קז).
מהותם היא נדר מכלל נדרי הקדש, ולכן דינם כשאר הנדרים: חייב עליהם משום לא יחל דברו, לא תאחר, ככל היוצא מפיו יעשה (רמב"ם ערכין א-א), צריך שיהיו פיו וליבו שווים, ונשאלים עליהם (רמב"ם ערכין א-יז).
בגדרם נחלקו האם מקדיש את גופו, ומה שמשלם אח"כ להקדש הוא כדי לפדותו (שלטי הגיבורים עבודה זרה ד. בדפי הרי"ף סוף אות א), או שאין בו שום קדושה אלא שמחוייב לשלם להקדש, ורק כשיגיעו המעות לגזבר יקדשו (מנחת חינוך שנ-א [יא] ד"ה והנה) .

פרטי הדין

חזרה תוך כדי דיבור – בערכין יכול לחזור בו תוך כדי דיבור, ואינם כשאר הקדש, משום שבערכין ההקדש לא חל מייד ואינו קדוש עדיין (אלא רק כשיגיע לידי הגזבר) ורק מחוייב לשלם להקדש (מנחת חינוך שנ-א [יא]).
השנים שנאמרו בערכין – לרמב"ם נמנות מעת לעת (ערכין א-ד) ולחינוך מיום ליום (שנ ד"ה מדיני, דן בזה מנחת חינוך שנ-א [ה]).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אמירה לגבוה, הקדש, חרמים, נדר, נזיר, שבועת ביטוי (ומהות השבועה בכלל).