קובץ יסודות וחקירות/חרמים

הגדרה

אדם מחרים מנכסיו לכהנים או לבדק הבית (הסוגיא בערכין כח.-כט.).
בפירוש המילה "חרם" נחלקו הראשונים האם הוא לשון הקדש (ריטב"א נדרים (על הרי"ף) ב. ד"ה ומסתברא), או שהוא לשון קללה (חינוך שנז ד"ה ולכן).
דוגמא לחרמי כהנים: האומר על קרקע או מטלטלין מנכסיו "הרי זה חרם לכהנים" או "הרי זה חרם" סתם.
דוגמא לחרמי בדק הבית (חרמי גבוה): האומר על קרקע או מטלטלין מנכסיו "הרי זה חרם לה'", "הרי זה חרם לשמיים" או "הרי זה חרם לבדק הבית" (רמב"ם ערכין וחרמין ו-א, חינוך שנז בתחילתו).

מקור וטעם

איסורו – מפורש בגמרא (נדרים ב:) שהוא איסור חפצא .
במהותו חקרו האם הוא מדיני נדרי איסור, או שהוא קללה על נכסיו, ודיני החרם הם תיקון לקללה (קונטרסי שיעורים נדרים ג-ד,ה: קללה, ר"ן המובא בו: נדרים).

פרטי הדין

דבר שאינו שלו או אינו ברשותו – אינו יכול להחרים, כשם שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו (שו"ת ריב"ש קעא באמצעו).
שאלה מועילה להתיר חרם כל זמן שלא בא לידי הגזבר (ים של שלמה בבא קמא פרק ה לה. מנחת חינוך שנז-א [ה] ושם בסק"י הוסיף שמועילה להתיר גם חרמי כהנים).
בל תאחר – תוס' כתבו שיש בל תאחר גם על חרמי בדק הבית וגם על חרמי כהנים (ראש השנה ד. ד"ה והחרמין), אך מרש"י משמע שיש בל תאחר רק על חרמי בדק הבית (שם ד"ה והחרמין. דן במחלוקתם הקונטרסי שיעורים נדרים ג-ב ד"ה ובגמרא).
לשון חרמי בדק הבית מועילה בין בלשון "הרי זה לחרמי בדק הבית" ובין בלשון "הרי עלי לחרמי בדק הבית", שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. אך לשון חרמי כהנים מועילה דווקא בלשון "הרי זה לחרמי כהנים", אבל האומר "הרי עלי לחרמי כהנים" – אינו חל, שלא שייך בחרמי כהנים אמירה לגבוה (תוס' תמורה לב. ד"ה והאמר).
האומר "הרי עלי כחרמי כהנים" – חקרו האם היא אמירה לגבוה או להדיוט (קונטרסי שיעורים נדרים ג-ב: תוס' – גבוה, רמב"ם – הדיוט).
פחות משווה פרוטה בחרמי כהנים – הסתפק בזה המנחת חינוך (שנז-ב [יח]) האם הוא כהקדש שאינו חל על פחות משווה פרוטה.
ספק חרמי כהנים – דנו האם הוא לחומרא או שהמוציא מחבירו עליו הראיה (מנחת חינוך שנז-ב [טז] הסתפק בזה, תוס' יבמות צט: ד"ה ואין: לחומרא, נהור שרגא על רש"י יבמות שם: המוציא מחבירו עליו הראיה) .

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אמירהלגבוה, הקדש, כינויים (בנדרים),נדר, נזיר, ערכין, שבועת ביטוי (ומהות השבועה בכלל).