קובץ יסודות וחקירות/סמיכת זקנים

הגדרה

נתינת רשות לחכם לדון ולהורות (הסוגיא בסנהדרין יג: והלאה).
בדיני דיינים והוראה.
נקרא גם – בארץ ישראל – "מינוי", ורק בבבל נקרא "סמיכה" (ירושלמי סנהדרין א-ב [ו.]).

מקור וטעם

מקורו בפשטות מכך שמשה סמך את יהושע, כמו שנאמר (במדבר כז-כג) "ויסמוך את ידיו עליו" (סנהדרין יג:, אמנם הגמרא שם הביאה זאת כמקור לכך שסמיכה בשלושה, ולמסקנה נשארה על כך בקושיא מנלן שבאמת בשלושה).

פרטי הדין

מעשה הסמיכה הוא שקוראים לו "רבי", ואומרים לו "הרי אתה סמוך ויש לך רשות לדון", אך אין צריך סמיכת יד על ראשו (רמב"ם סנהדרין ד-ב).
אפשר לסמוך חכם רק לדינים מסויימים, כגון שיוכל לדון בדיני ממונות אך לא להורות באיסור והיתר. הירושלמי (חגיגה א-ח [ז.]) והרמב"ם (סנהדרין ד-ח) כתבו שגם בסמיכה כזו אי אפשר לסומכו אלא אם כן הוא ראוי לדון ולהורות בכל התורה, והמנחת חינוך כתב שמהבבלי משמע שדי בזה שראוי להורות באחד מדיני התורה (מנחת חינוך תצא-א [ב] ד"ה ואיני, ודחה זאת בלשון "ואפשר").
מדאורייתא כל הדיינים צריכים להיות סמוכים, בין בבית דין הגדול, בין בסנהדרין קטנה ובין בבית דין של שלושה (רמב"ם סנהדרין ד-א), שנאמר (שמות כא-א) "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ודרשו (גיטין פח:) לפניהם – ולא לפני הדיוטות. ובזמן הזה שאין לנו דיינים סמוכים, מדאורייתא כל הדיינים בטלים, אלא ששליחותייהו דקמאי עבדינן (טור חו"מ א באמצעו).
סמיכה שלא בפניו מועילה. וחקר הברכת אברהם האם היא מדין שליחות, וצריך את כל דיני שליחות, או שהסמיכה מועילה גם שלא בפניו, והשליח בא רק כדי להודיעו (ברכת אברהם סנהדרין יד. סמיכה שלא בפניו ד).

הסומך

רק חכם שנסמך בעצמו יכול לסמוך חכם אחר, שכל חכם סמוך צריך להיות סמוך מפי סמוך עד משה רבינו (רמב"ם סנהדרין ד-א, וביאר הלחם משנה שמקורו מסנהדרין יד. במעשה של רבי יהודה בן בבא).
חכמי ארץ ישראל – חידש הרמב"ם (סנהדרין ד-יא) שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל (אע"פ שאינם סמוכים) לסמוך דיינים – יוכלו לסמוך, וסמוכים אלו יוכלו לסמוך אחרים (וסיים בלשון: והדבר צריך הכרע). והוסיף (בפירוש המשניות סנהדרין א-ג) שאם לא תאמר כן – לעולם לא תהיה אפשרית מציאות בית דין הגדול, לפי שצריכים כולם להיות סמוכים.
בטעמו ביאר הקובץ שיעורים (דברים סופרים ב-ח) שקיבוץ כל חכמי ישראל יש לו כח של בית דין הגדול אע"פ שאינם סמוכים, אך תמה עליו מדוע חכמי ארץ ישראל עדיפים מחכמי חו"ל.
נשיא ובית דין – בירושלמי (סנהדרין א-ב [ו.]) מבואר שהיו שלוש תקנות בעניין הסמיכה (והביאו הרמב"ם סנהדרין ד-ה בשינויים קלים):
א) בראשונה (מרבן יוחנן בן זכאי ועד רבי מאיר ורבי שמעון) היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו.
ב) חזרו וחלקו כבוד לבית הזה (קרבן העדה על הירושלמי שם: בית הנשיא. רמב"ם סנהדרין ד-ה: הלל הזקן), שבית דין אינם יכולים למנות שלא לדעת הנשיא, אך הנשיא יכול למנות שלא לדעת בית דין.
ג) חזרו והתקינו שהמינוי צריך להיות מדעת הנשיא ובית דין יחד.
וכתב הרדב"ז (על הרמב"ם סנהדרין ד-ה) שהרמב"ם גרס "אב בית דין" במקום "בית דין".

ערכים קרובים

ערכים קרובים: דיינים, יחידמומחה, קבלת בעלי הדין (שהסכימו לדון אצל דיין פסול).