קובץ יסודות וחקירות/סיטומתא

הגדרה

קניין שנהגו הסוחרים (הסוגיא בבבא מציעא עד.).
בפירוש "סיטומתא" מצאנו שלוש דעות:
א) פירושו בלעז סימן העשוי מדעת שניהם.
ב) מלשון "סתם" (שתי הדעות הללו בערוך ערך סטמתא). ואכן בכמה מקומות נקטו הראשונים "סיתומתא" בתי"ו (רשב"א גיטין י: ד"ה ואבע"א, ריטב"א בבא בתרא קו: ד"ה אלא).
ג) פירושו חותמת, שכך תרגם יונתן את המילה "חותמת" (בראשית לח-כה).
לדוגמא, נוהגים לרשום על החפץ מי הוא בעליו על מנת שבמעשה זה יקנה לו (רש"י שם).
נקרא גם סיתומתא (רשב"א גיטין י: ד"ה ואבע"א, ריטב"א בבא בתרא קו: ד"ה אלא).

מקור וטעם

במקורו נחלקו המפרשים האם מועיל מדאורייתא או רק מדרבנן (שו"ת הרמ"א פז, נתיה"מ ביאורים רא-א: דרבנן. שו"ת חתם סופר יו"ד שיד ד"ה נמצא, דבר אברהם ח"א א-א, קובץ שיעורים קידושין עט: דאורייתא).
ובטעם הדעה שמועיל מדאורייתא מצאנו חמש דעות:
א) ע"י מעשה הסיטומתא גומר בדעתו ומקנה, וע"י הדעת חל הקניין (קובץ שיעורים בבא בתרא רעו בסופו).
ב) דיני קניינים נובעים מסברות האדם ("תורת המשפטים "), וכיוון שבני האדם החליטו שיקנה – מועיל מדאורייתא (שערי יושר ג-ג).
ג) מדין תנאי שבממון שהתנו הסוחרים, כשאר חוקים שיכולים הסוחרים להחליט עליהם (חתם סופר שם).
ד) שנאמר בחליפין "לקיים כל דבר" (רות ד-ז), ולומדים מכך שאפשר לקנות בכל דבר שיחליטו עליו (דבר אברהם ח"א א בשם רדב"ז).
ה) יש מי שחידש שהוא מדין הפקר, שע"י שנהגו להקנות בזה, נעשה ממונו של זה הפקר מזה לזה (שואל ומשיב מהדורא ג ח"ג קסב ד"ה והנה, הובא בשדי חמד ח"ה עמוד 287 ק-סה).
בגדרו חקר המנחת אשר (בראשית לא) האם הוא מעשה קניין מחודש, שנחשב קניין כשאר הקניינים, או שאינו מעשה קניין כלל, ודינו הוא שכיוון שנהגו בזה הקניין חל בלא מעשה קניין.

בדינים שונים

שכירות קרקע נקנית בסיטומתא (ש"ך חו"מ רא-א).
לקידושין לא מועיל סיטומתא (קובץ שיעורים קידושין עט).

הנכס

הנכסים הנקנים הם:
מטלטלין.
קרקע – הרא"ש (בבא מציעא פרק א סי' לח) סובר שנקנית בסיטומתא, אך הב"ח (חו"מ רא) כתב שלא .
שטרות אינם נקנים בסיטומתא (נתיה"מ רא-א).
מטבע לנתיה"מ (שם) לא נקנה, ולמשפט שלום (רא ד"ה והנה) כן נקנה.
דבר שלא בא לעולם נחלקו בו הראשונים האם מועיל בסיטומתא: המהר"ם מרוטנבורג ושו"ת הרא"ש (יג) כתבו שמועיל, ורבינו יחיאל (במרדכי סוף שבת תעב ותעג) ורבינו פרץ חלקו עליהם. וביאר הקובץ שיעורים (בבא בתרא רעו) שהמהר"ם מרוטנבורג סובר שהחיסרון בדבר שלא בא לעולם הוא שאין גמירות דעת, ולכן בסיטומתא – שזהו מנהג בני אדם – יש גמירות דעת ומועיל. אך לרבינו פרץ החיסרון הוא שלא שייך להקנות כשהחפץ עדיין לא בעולם, ולכן לא מועיל גם בסיטומתא .

פרטי הדין

בירושלמי לא נזכרה סיטומתא כלל, אך נזכר קניין אחר שלא הוזכר בבבלי כלל, והוא קניין קצצה, שבאים קרוביו של המוכר ושוברים חביות של קליות ואגוזים לפני התינוקות (ירושלמי קידושין א-ה [טז.] בתחילתו. אמנם קצצה נזכרה בבבלי כתובות כח: אך שם היא בענייני יוחסין ולא בקניינים). וביאר הדבר אברהם (ח"א א-א-ג) שקניין קצצה הוא מדין סיטומתא, שכך היה מנהגם.

הקונה

לאדם שלא בא לעולם לכו"ע אפשר להקנות בסיטומתא (שו"ת ברית אברהם חו"מ כ-יז).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: דעת לקניין, מנהג (במצוות ואיסורים), קניינים.