קובץ יסודות וחקירות/מעשר כספים

הגדרה

נתינת עשירית מנכסיו לצדקה.

מקור וטעם

מקור הדין – דין זה לא הוזכר בגמרא וברמב"ם (שו"ת חוות יאיר רכד לקראת סופו), אלא בתוס' (תענית ט. תחילת ד"ה עשר) שהביאוהו מהספרי.
מקורו משני פסוקים:
א) מהפסוק (דברים יד-כב) "עשר תעשר את כל תבואת זרעך" – מהמילה "כל" (ספרי שהובא בתוס' תענית ט. תחילת ד"ה עשר).
ב) מהפסוק (בראשית כח-כב) "וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך" (ערוך השולחן יו"ד רמט-ב).
במקור החיוב נחלקו לחמש דעות (יתכן שלא כולן חולקות זו על זו. דן בזה שדי חמד ח"ד נ-טז עמוד 348 ד"ה וכתב):
א) דאורייתא.
ב) דרבנן (ט"ז יו"ד שלא-לב, מהרי"ל נד), והפסוק הוא אסמכתא (ערוך השולחן יו"ד רמט-ב).
ג) אינו מחוייב בו לא מהתורה ולא מדרבנן (ב"ח יו"ד שלא-יט).
ד) מנהג – כיוון שהחזיקו ליתנם לעניים, יש בו איסור לא יחל מדרבנן, ואסור לשנותו משום שנראה כגוזל את העניים (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ח"ג עד).
ה) אם נהג בו – הוא מנהג של מצווה שאין לבטלו אלא לצורך גדול (משנת חכמים יסודי התורה דף יז, הובא בפתחי תשובה יו"ד שלא-יב.).

פרטי הדין

דיני מעשרות – אין בו דין הפרשה ודין טבל (חתם סופר גיטין ל: ד"ה רבי), והוא חולין גמורים (שו"ת פני יהושע ח"א ב).
מתנות לאביונים (בפורים) – נחלקו הפוסקים האם אסור ליתנם מכספי מעשר (מגן אברהם או"ח תרצד-א) משום שכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין (מהרי"ל נו), או שמותר משום שמעשר כספים הוא חולין גמורים (שו"ת פני יהושע ח"א ב).
ובחנוני – נחלקו הפוסקים האם מותר לנסות בזה את הקב"ה (שדי חמד ח"ד נ-טז עמוד 348 ד"ה וכתב).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: מתנותעניים, צדקה, תרומות ומעשרות.