קובץ יסודות וחקירות/מידות שהתורה נדרשת בהן

הגדרה

דרכי לימוד דינים מפסוקי התורה (בסוגיות אלו דנו כמה וכמה ספרים, ביניהם: הליכות עולם שער ד, ספר כריתות, בירורי המידות ועוד).
בערך זה נדון בכללי המידות, מניינן וחלוקתן. לפרטי כל מידה עיין ערכה.
פירוש "מידה" הוא שמודדים את החלק הקל ואת החמור (כגון בק"ו), או את החלק השווה (כגון בגזירה שווה) (בירורי המידות ג-ג-ו).
בלשון הלימוד מהמידות יש שתי גירסאות (בי"ג מידות של רבי ישמעאל): יש גורסים "מקל וחומר, מגזירה שווה וכו'", ויש גורסים "בקל וחומר, בגזירה שווה וכו'" (של"ה כללי התלמוד א כלל מידות טז).
נקראות גם בשמות נוספים:
א) דברים, כגון: שבעה דברים (מידות) דרש הלל הזקן (תוספתא סנהדרין סוף פרק ז).
ב) דרשות – דינים שנלמדים ממידות, אע"פ שהם דאורייתא, נקראים "אתי מדרשא" (כגון יבמות ד:).
ג) מקומות (רלב"ג בהקדמה לפירוש התורה).
ד) גזירת הכתוב – כל המידות נקראות גם גזירת הכתוב, חוץ מקל וחומר שהוא מסברא (בירורי המידות ב-יב-א).

מקור וטעם

מקורן של כל המידות מסיני (רש"י חולין קטז. סוף ד"ה אבל). ובוודאי שיש להן גם טעם, אלא שלולי הקבלה מסיני לא היינו דנים אותן מעצמנו (בירורי המידות א-א-ד).
לגבי פרטיהן נחלקו המפרשים האם הם ניתנו מסיני ללא טעם (משמע מרש"י חולין קטז. סוף ד"ה אבל), או שגם להם יש סברות (חידושי הר"ן חולין קטז., בירורי המידות ב-ו-ג, ב-ז-א).
מקורה של כל מידה – תוס' כתבו שאדם דן היקש מעצמו, שכל י"ג מידות אדם דן מעצמו חוץ מגזירה שווה (תוס' סוכה לא. ד"ה ור"י), ורש"י סובר שאין אדם דן היקש מעצמו, שכל י"ג מידות אין אדם דן מעצמו חוץ מק"ו (רש"י סוכה לא. ד"ה לא מקשינן) .
טעם הדרשא מהמידות הוא מטעמא דקרא, שאע"פ שלא דורשים טעמא דקרא, בלימודי המידות כן דורשים, שזהו יסוד הלימוד ממידות שהתורה נדרשת בהן – שאנו מבינים את טעם הדין (בירורי המידות ו-א-ג).
ויש מי שחידש שכל הדרשות מהמידות, ואפילו ק"ו בניין אב פירכות והוכחות, אינו מסברא אלא כך קיבלנו את דרכי הדרשות מסיני (חידושי רבינו משה קזיס תחילת בבא קמא ד"ה וכדי).

החלוקה

חלוקת המידות – מצינו שלוש חלוקות למידות – שבע מידות של הלל, י"ג של רבי ישמעאל, ול"ב של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי. ונפרטן: א) שבע מידות של הלל: קל וחומר, גזירה שווה, בניין אב מכתוב אחד, בניין אב משני כתובין, כלל ופרט, פרט וכלל, כיוצא בו ממקום אחר, דבר הלמד מעניינו (תוספתא סנהדרין סוף פרק ז. במידותיו של הלל כלול גם מה מצינו (כיוצא בו במקום אחר), אך היקש וסמוכים רק מרומזים בו אך לא כלולים (בירורי המידות ו-ב-א)).
ב) י"ג מידות של רבי ישמעאל (בריש ספרא): קל וחומר, גזירה שווה, בניין אב מכתוב אחד, בניין אב משני כתובים, כלל ופרט, פרט וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, כלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל, כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טוען אחר שהוא כעניינו יצא להקל ולא להחמיר, כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טוען אחר שלא כעניינו יצא להקל ולהחמיר, כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש, דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו, שני כתובין המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם (ובראשונים היו גירסאות עם סדרים שונים לברייתא דרבי ישמעאל (בירורי המידות יב-א-ב)).
ג) ל"ב מידות של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי (ברייתא דל"ב מידות (מדרש תנאים). בגמרא לא נזכרו הל"ב מידות, אלא הוזכרו ברש"י הוריות ג. ד"ה צבור, ובריטב"א תענית כו. ד"ה וראיתי. ולא נודע בבירור אם הם מר"א בריה"ג, או מריה"ג עצמו, או שעיקר הברייתא מריה"ג והמשלים (הדוגמאות) הם מר"א (בירורי המידות ז-ד)): ריבוי, מיעוט, ריבוי אחר ריבוי, מיעוט אחר מיעוט, קל וחומר מפורש, קל וחומר סתום, גזירה שווה, בניין אב, דרך קצרה, דבר שהוא שנוי, סידור שנחלק, דבר שבא ללמד ונמצא למד, כלל שאחריו מעשה והוא פרטו של ראשון, דבר גדול שנתלה בקטן ממנו להשמיע האוזן בדרך שהיא שומעת, שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, דבר שהוא מיוחד במקומו, דבר שאינו מתפרש במקומו ומתפרש במקום אחר, דבר שנאמר במקצת ונוהג בכל, דבר שנאמר בזה והוא הדין בחבירו, דבר שנאמר בזה ואין עניין לו אבל הוא עניין לחבירו, דבר שהוקש לשתי מדות ואתה נותן לו כח היפה שבשתיהן, דבר שחבירו מוכיח עליו, דבר שהוא מוכיח על חבירו, דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על עצמו, דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על חבירו, משל, לשון נופל על לשון, כנגד, לשון גימטריא, לשון נוטריקון, מוקדם ומאוחר שהוא בעניין, מוקדם ומאוחר בפרשיות.
מחלוקת בין החלוקות השונות – ביארו המפרשים שאין מחלוקת בין שלוש החלוקות, ולכל אחד היה טעם מדוע מנה מספר שונה של מידות, כדלקמן.
הלל מנה רק שבע מידות – משלושה טעמים:
א) משום שהזכיר רק מידות שהיו סדורות בפיו.
ב) משום שהזכיר רק מידות שכלליהם ותנאיהם לא היו ידועים (שני הטעמים הללו בהליכות עולם ד-ג-א).
ג) בשבע המידות של הלל כלולות מידות רבות נוספות. כגון, מידת כלל ופרט ומידת פרט וכלל של הלל כוללות את כל שבע המידות של כללות ופרטות בי"ג מידות של רבי ישמעאל – חלקן כלולות בכלל ופרט וחלקן כלולות בפרט וכלל (בירורי המידות יא-ג-ח).
רבי ישמעאל מנה רק י"ג מידות – מחמישה טעמים:
א) משום שהזכיר רק מידות שהיו סדורות בפיו.
ב) משום שהזכיר רק מידות שכלליהם ותנאיהם לא היו ידועים.
ג) לא מנה מידות שונות מכמה סיבות שונות: חלקן נחשבות ככתובות בפסוק בפירוש (כגון היקש), וחלקן לא מלמדות דינים (כגון לשון נוטריקון), וחלקן באו רק ליישב את המקראות (כגון דבר גדול הנתלה בדבר קטן) (שלושת הטעמים הללו בהליכות עולם ד-ג-א).
ד) יש מי שכתב שרבי ישמעאל בא רק להרחיב את מידותיו של הלל. למשל, מידת כלל ופרט ומידת פרט וכלל של הלל כוללות את כל שבע המידות של כללות ופרטות בי"ג מידות של רבי ישמעאל – חלקן כלולות בכלל ופרט וחלקן כלולות בפרט וכלל (בירורי המידות יא-ג-ח). אך היו עוד מידות רבות שכן היו ידועות להם, ולא נזכרו אצל הלל ואצל רבי ישמעאל (בירורי המידות ט-ו-א).
ה) ויש שנקט של"ב מידות אינן מידות שהתורה נדרשת בהן אלא שההגדה נדרשת בהן (הליכות עולם ד-א ד"ה ואלו).

פרטי הדין

אופן הדרשא – חילקו האחרונים שיש מידות שנחשבות כמפורשות בתורה (כגון היקש, גזירה שווה, כלל ופרט, כלל ופרט וכלל), ויש מידות שלא נחשבות מפורשות (כגון ק"ו) (רש"י סנהדרין עג. ד"ה הקישא – לגבי היקש גזירה שווה וק"ו, קובץ שיעורים קידושין קח – לגבי גזירה שווה וק"ו, בירורי המידות ז-ב-ג – לגבי כלל ופרט, בירורי המידות ט-א-ז – לגבי כלל ופרט וכלל. אמנם בירורי המידות ה-א-ו כתב שהיקש סמוכים גזירה שווה קל וחומר ובניין אב לא נחשבות מפורשות, ושאר המידות כן. והש"ך יו"ד רלט-כ כתב שדרשות חכמים אינן מפורשות בתורה, אך דיני דרבנן נחשבים מפורשים בתורה משום שעובר ב"לא תסור").
ויש מכך ארבע נפק"מ:
א) אין עונשין ומזהירין מן הדין – שייך רק במידות שאדם דן מעצמו, כגון קל וחומר. אך היקש וגזירה שווה, שלא ניתן לאדם לדורשם מעצמו אלא בקבלה מרבותיו , הרי הם כמפורשים בתורה, ולכן עונשים מהם (סנהדרין עג. – עונשים מהיקש. רש"י שם ד"ה הקישא – עונשים גם מגזירה שווה, והוסיף את הטעם הנ"ל. וכן לחם משנה שבת כ-יד כתב שעונשים מגזירה שווה (הובא בספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) ד-ב אות א)).
ב) אין למדים מן הלמד בקודשים – שייך רק במידות שנקראות למד, והן: היקש, סמוכים, גזירה שווה, קל וחומר, בניין אב (ובהן הגמרא דנה בזבחים מט:-נ:). אבל בשאר המידות כן למדים, משום שלא נקראים למד אלא כאילו מפורשים בכתוב (בירורי המידות ה-א-ו).
ג) טרח וכתב לה קרא – שייך שיטרח לכתוב מקרא מפורש או מידה שנחשבת מפורשת, אך לא שיטרח לכתוב גזירה שווה ולא ריבוי, דמאי אולמיה דגזירה שווה או ריבוי מהק"ו עצמו . אך כן טרח וכתב בכלל ופרט וכלל, כי הוא נחשב כפסוק מפורש (בירורי המידות ט-א-ז).
ד) מניין המידות – חלק מהמידות לא נמנו במניין של רבי ישמעאל משום שהן נחשבות ככתובות בפסוק בפירוש (כגון היקש) (הליכות עולם ד-ג-א).
בל תוסיף – יש מי שכתב שהדורש מידות שלא ע"פ כלליהם ותנאיהם עובר בבל תוסיף (בירורי המידות ב-טו-ב).
לא תסור – העובר על דין שנלמד ממידות שהתורה נדרשת בהן עובר ב"לא תסור" (רמב"ם ממרים א-ב).
מידות שונות – אין להקשות מדוע התורה בחרה ללמוד דין מסויים במידה זו ולא במידה אחרת (בירורי המידות ג-א-ו).
דינים הנלמדים ממידות שהתורה נדרשת בהן, אע"פ שהם דאורייתא, הם קלים מדינים המפורשים בתורה (דברי סופרים א-יט, ע"פ תוס' יבמות ז: ד"ה ואמר. אמנם בתוס' שם יש תירוץ נוסף).
האם דנים אפשר משאי אפשר – נחלקו בזה ר"ע (שאין דנים) ור"א (שדנים), כגון ללמוד מפסח מצריים לפסח דורות שאינו בא מן המעשר, ובפסח מצריים אי אפשר היה שיהיה מן המעשר (יבמות מו.). אמנם מחלוקתם רק בק"ו ומה מצינו (בירורי המידות יד-א-ב). אך בסמוכים והיקש לכו"ע כן דנים, ובדבר הלמד מעניינו לכו"ע לא דנים (שם יד-א-ה).
עשה דוחה לא תעשה – עשה שלא מפורש בתורה אלא נלמד באחת מי"ג מידות, נחלקו הפוסקים האם דוחה לא תעשה (שדי חמד ח"ד ע-כו ד"ה ועשה).

אנשים

בני נח – לא נאמרו להם מידות שהתורה נדרשת בהן, שהרי כל התורה לישראל ניתנה ולא לבני נח. ורק מידת ק"ו יש להם כיוון שהיא מסברא (בית האוצר ח"א א-ט).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: בנייןאב, גזירהשווה, גזירה שווה של גילוימילתא, דוןמינה, היקש, כללופרט, כלל ופרטוכלל, למד מןהלמד, סמוכים, פרטוכלל, פרט וכללופרט, קל וחומר.