קובץ יסודות וחקירות/לאו שבכללות

הגדרה

ציווי לא תעשה אחד שכולל בתוכו כמה איסורים - אין לוקים עליו (הסוגיא בסנהדרין סג.).
לדוגמא: הלאו "לא תאכלו על הדם" (ויקרא יט-כו) – שכולל: לא תאכלו מן הבהמה קודם שתצא נפשה, לא תאכלו בשר קודשים ועדיין דם במזרק, לא תאכלו סעודת הבראה על הרוגי בית דין, לא תאכלו (בית דין) ביום שתהרגו נפש, לא תאכלו אכילת בן סורר ומורה (סנהדרין סג.).
הלאו "לא תעבדם" (שמות כ-ה) בעבודה זרה – שכולל: המגפף, המנשק, המכבד, המרבץ, הסך, המלביש, המנעיל (סנהדרין סג.).
החולק על דין זה הוא אביי שסובר שכן לוקים, ורק רבא סובר שאין לוקים עליו (נזיר לח:, אמנם בפסחים מא: הגירסא במחלוקתם הפוכה, והעיר על זה תוס' פסחים שם ד"ה אמר). ולהלכה אין לוקים עליו (רמב"ם סנהדרין יח-ב).
אמנם הכסף משנה (עבודה זרה ה-יא) כתב שלא מצאנו בשום מקום מי שיחלוק על דין זה ויסבור שלוקים על לאו שבכללות. והקשו עליו מגמרא זו (יד מלאכי שצא, וכן מפורש בשפת אמת פסחים מא: (ד"ה איכא דאמרי) שטעמו של רבא בפסחים שם הוא שכן לוקים על לאו שבכללות).
כמו כן נחלקו בגמרא שם (פסחים מא:) לדעה שאין לוקים עליו – האם לא לוקים כלל, או שכאשר עבר על כמה איסורים אין לוקים על כל אחד ואחד מהם, אך לוקים אחת.
דינים דומים: על שישה סוגי לאווים אין לוקים (רמב"ם סנהדרין יח-ב וכסף משנה שם ד"ה ושאר):
א) לאו שאין בו מעשה.
ב) לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין.
ג) לאו שניתן לתשלומין.
ד) לאו הניתק לעשה.
ה) לאו שבכללות.
ו) לאו הבא מכלל עשה.

מקור וטעם

המקור שאין לוקים עליו הוא שאינו דומה ללאו דחסימה, שסמוך לפרשת מלקות (פסחים מא: ורש"י שם ד"ה ואיכא דאמרי).

בדינים שונים

בן סורר לוקה על "לא תאכלו על הדם" אע"פ שהוא לאו שבכללות (שהרי בסנהדרין סג. נלמדים ממנו עוד כמה וכמה דינים). ובטעם לזה נחלקו הראשונים: לרמב"ם (בספר המצוות ל"ת קצה) משום שמפורש בתורה שיש בו מיתה, ולרמב"ן (ספר המצוות שורש יד בסופו) הוא משום שיש בו פסוק נוסף – גזירה שווה (כתובות מו.) בן-בן – מ"והיה אם בין הכות הרשע" (דברים כה-ב) שנאמר בפרשיית מלקות ל"בן סורר ומורה" (דברים כא-יח).
לפני עיוור – נחלקו הראשונים האם הוא לאו שבכללות, וביאר הקובץ הערות (מח-ט (אות טו בהשמטות)) שמחלוקתם תלויה בחקירה האם לפני עיוור הוא חלק מכל איסור או שהוא איסור נפרד : אם הוא חלק מכל לאו – הוא לאו שבכללות, דהיינו לאו אחד שכולל כמה איסורים שונים, אך אם הוא איסור נפרד א"כ אינו לאו שבכללות.
מלאכה בחול המועד – כתב הר"ן (מועד קטן ו. בדפי הרי"ף ד"ה פטור אבל אסור) שלכו"ע אין לוקים עליה משום שהוא לאו שבכללות. והמנחת חינוך (שכג-ב [ד] בסופו) הקשה עליו מדוע הוא לאו שבכללות.
חוקות הגויים – היראים (השלם ד) כתב שהוא לאו שבכללות, שהרי הוא כולל איסורים רבים: שלא ילבש מלבוש המיוחד להם, לא יגדל ציצית ראשו כדרכם, לא יניח בלורית וכו'. אמנם הרמב"ם והחינוך סוברים שאינו לאו שבכללות ולוקים עליו (רמב"ם סנהדרין יט-ד אות יב, חינוך רסב ד"ה ונוהגת), וטעמם, שכל האיסורים כלולים בשם אחד – שלא ללכת בחוקות העכו"ם (כסף משנה עבודה זרה יא-א בסופו, מנחת חינוך רסב-ב [ו]).
לא תחנם – לוקים עליו, ואינו לאו שבכללות שכולל כמה איסורים (לא תיתן להם חן, מתנת חינם, חנייה בקרקע (עבודה זרה כ.)), משום שהכל איסור אחד (מנחת חינוך תכו-א [ה]. את כלל זה – שאיסור אחד אינו לא שבכללות – הביא גם כסף משנה עבודה זרה יא-א בסופו).
טריפה – מהפסוק "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו" (שמות כב-ל) נכללים גם איסורים נוספים:
א) בשר קודשי קודשים שיצא חוץ לעזרה.
ב) בשר קודשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים.
ג) בשר פסח שיצא חוץ לחבורה.
לגבי שלושת איסורים אלה נחלקו הראשונים האם לוקה עליהם ואינם לאו שבכללות (ספר המצוות לרמב"ם שורש ט ורמב"ן שם, חינוך סוף עג, תוס' מכות יח. ד"ה ולילקי) או שהם לאו שבכללות ואינו לוקה עליהם, ורק על איסור טריפה לוקה משום שהוא מפורש בפסוק (תוס' יומא לו: ד"ה לאו).

אנשים

בנשים – לאו שאין לוקין עליו, כגון לאו שניתק לעשה וכן לאו שאין בו מעשה, דן המנחת חינוך (ח-ב [ד] ד"ה ונוהגת) האם נשים חייבות בו כשאר לאווין או שפטורות ממנו, כיוון שמקור חיוב נשים בלאווין נלמד מהפסוק (במדבר ה-ו) "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם" (קידושין לה.) ושם מדובר רק בלאווין שנענשים עליהם.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: לאו הבא מכלל/עשה, לאו הניתן לתשלומין, לאו הניתק/לעשה, לאו שאין בו/מעשה, לאו שניתן לאזהרת מיתת בית/דין, /מלקות, מצוות לא תעשה.