קובץ יסודות וחקירות/כח כחו
הגדרה
[עריכה]מעשה שנעשה ע"י פעולה שנעשתה ע"י פעולתו של האדם (האריכו בסוגיא זו קונטרסי שיעורים בבא קמא יא ואור שמח ט-ב בתחילתו).
בערך זה נדון בכח כחו, האם ככחו דמי. לגבי עצם דין כחו – ע"ע כחו.
לדוגמא, התיז אבן על כלי ושברו, והשבר ניתז על כלי אחר ושברו (רש"י בבא קמא יט. ד"ה אחרון). ממלא מים בבור והבור מתמלא והמים יוצאים החוצה (שו"ת רדב"ז ח"א קעא ד"ה תשובה). טפח בקרקע ומחמת ניענוע הקרקע ניסט הכלי (רש"י עירובין לה. ד"ה מחמת).
דינים דומים: דנו האחרונים בחילוק בין כח כחו לבין כח שני, ויש בזה שלוש דעות:
א) כח שני לא פועל ע"י הכח הראשון, אך כח כחו פועל ע"י הכח הראשון (שו"ת חלקת יעקב או"ח מז-ב בהערות, שו"ת משפטי עוזיאל ח"ג או"ח לב-ג ד"ה אבל). ולכן כח כחו ככחו דמי, אך כח שני הוא גרמא בעלמא (משפטי עוזיאל שם).
ב) "כח שני" נקרא כאשר גם הכח הראשון אינו כחו ממש אלא שרק סילק את המניעה (קונטרסי שיעורים בבא קמא יא-ד ד"ה ובגמרא).
ג) אין ביניהם שום חילוק (רש"י מכות ח. ד"ה מהו, מראה הפנים על הירושלמי בבא קמא ב-ה [י.] ד"ה במצית. אמנם שו"ת עמק הלכה ח"א א הערה 1 כתב שיש חילוק ביניהם, ואעפ"כ לעיתים קוראים לכח שני "כח כחו").
בדינים שונים
[עריכה]בדינים שונים: יש אומרים שבכל התורה לאו ככחו דמי (מראה הפנים על הירושלמי בבא קמא ב-ה [י.] ד"ה במצית), יש אומרים שבכל התורה כן ככחו דמי (שו"ת משפטי עוזיאל ח"ג או"ח לב-ג ד"ה אבל), ויש שחילקו בין הדינים השונים, כדלקמן.
בגלות פטור על כח כחו (מכות ח., אלא שנחלקו שם רבי ורבנן לגבי מן העץ המתבקע אם הוא כחו או כח כחו (שם ורש"י ד"ה מהו)). והרמב"ם הוסיף שהוא דומה לאונס (רוצח ו-טו, וכן המאירי מכות ח. ד"ה הזורק). ובביאור דבריו מצאנו שלושה פירושים:
א) הרמב"ם סובר שבגלות כח כחו ככחו, והפטור הוא רק מדין אונס (תבואת שור יו"ד ג, הובא בקונטרסי שיעורים בבא קמא יא-ד ד"ה האחר).
ב) הוא כאונס לעניין זה שאין מייחסים כל כך את הפעולה לאדם הפועל (קונטרסי שיעורים בבא מציעא יא-ג ד"ה על).
ג) דברי הרמב"ם אינם לגבי כל כח כחו אלא רק לגבי עץ המתבקע (קונטרסי שיעורים שם בלשון "אולי").
באדם המזיק כח כחו ככחו וחייב (קונטרסי שיעורים בבא קמא יא-ג, תבואת שור יו"ד ג (הובא בקונטרסי שיעורים שם יא-ג)), והר"ן חידש שהוא מדין גרמי (סנהדרין עז.).
בנזקי בהמתו (כח כחו של בהמתו) – לתוס' פטור ולרא"ש חייב (קונטרסי שיעורים בבא קמא יא-ג, אמנם הוסיף שיש שביארו שגם לדעת התוס' חייב).
בהיסט זב כח כחו לא כגופו, כגון שטפח בקרקע ומחמת ניענוע הקרקע ניסט הכלי (רש"י עירובין לה. ד"ה מחמת).
במלאכות שבת פטור בכח כחו (אור שמח שבת ט-ב בתחילתו).
שחיטה בכח כחו – הסתפק השמלה חדשה האם ככחו דמי ונחשבת כח גברא וכשרה (יו"ד ג, הובא בקונטרסי שיעורים בבא קמא יא-ד ד"ה אחר).
פרטי הדין
[עריכה]מינקת, דהיינו כלי שאיבה (מעין צינור) שמניחים את צידו האחד בתוך החבית, והאדם מוצץ ממנו את האוויר וע"י כך היין מוכרח להישאב ולעלות למעלה בצינור למלא את המקום שנשאר ריק מאוויר – כתב הנודע ביהודה שאינו כחו, שהרי היין לא נשאב מכח האדם אלא רק האוויר יוצא מכחו. והסתפק האם נחשב כח כחו משום שהאדם שואב את האוויר והאוויר גורם ליין לעלות, או שאפילו כח כחו אינו (נודע ביהודה מהדורא קמא יו"ד ד"ה ואפילו).
תולדה של תולדת האש, כגון דבר שנתחמם ממים שהוחמו מן האש, או שנצלה מברזל שהוחם בקדירה – חידש האור שמח שדינו ככח כחו שפטור עליו בשבת (שבת ט-ב סוף ד"ה הנה).