קובץ יסודות וחקירות/יפת תואר

הגדרה

הרואה במלחמה אשה שבויה ורוצה לישא אותה, בועלה ומכניסה לביתו (הסוגיא בקידושין כא:).

מקור וטעם

מקורה מפורש בתורה: "כי תצא למלחמה על אויביך וגו'. וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה. והבאת אל תוך ביתך וגו'" (דברים כא-י).
טעמה הוא שלא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע, מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות (קידושין כא:).
במהות בעילתה חקרו האם הוא מדין קידושי ביאה ככל אשה, או שהוא דין מיוחד (קונטרסי שיעורים קידושין א).
במניין המצוות נחלקו הראשונים לשלוש דעות:
א) החינוך (תקלב בתחילתו) סובר שהמצווה היא לעשות לה כמשפט הכתוב בפרשה, עם כל פרטי הגינוי (גילוח ראשה, גזירת ציפורניה, הסרת בגדיה וכו').
ב) הרס"ג (עשה עד) סובר שהמצווה היא שאם יחשוק באשת יפת תואר יגיירנה.
ג) בה"ג וסיעתו לא מנו את מצווה זו בתור מצוות עשה, אלא רק במניין הפרשיות. וביאר הגרי"פ פערלא (סוף עשה עד) שאינם חולקים בדין יפת תואר, אלא בגדרי מניין המצוות, ששיטת בה"ג וסיעתו לא למנות מצוות שתלויות בציבור ובבית דין, ויפת תואר תלויה בציבור (המלחמה) ובבית דין (הגיור). ושיטת שאר מוני המצוות כן למנות מצוות אלו, כיוון שהמצווה מוטלת על היחיד, ולשיטתם רק מצווה שמוטלת על הציבור ועל בית דין לא נמנית.

פרטי הדין

טבילה בעל כורחה – הרמב"ם סובר שאין כופין על הגירות, ואם לא רצתה משלחה לנפשה (מנחת חינוך תקלב-א [ז]). אך רש"י והרמב"ן סוברים שמטבילים אותה בעל כורחה, ואמנם אין גירות בעל כורחה, אך גזיה"כ שמותר לו לבוא עליה ומחזיקה לו לאשה אע"פ שהיא נכרית (מנחת חינוך תקלב-א [יח]).
חובת הכנסתה לביתו – יש בה שלוש דעות:
א) רמב"ם: לא יבעלנה וילך לו אלא יכניסנה לביתו (רמב"ם מלכים ח-ב).
ב) מאירי: ההיתר לבעול אותה בגויותה הוא על דעת שיכניסה לביתו, אבל לא על דעת שיבעלנה וילך לו (מאירי קידושין כא: ד"ה כבר).
ג) והמנחת חינוך כתב שמסברא, אם לאחר שבעל אותה אינו רוצה בה, אין צריך להכניסה לביתו, שהרי תכלית הציוויים שתתגנה עליו בביתו הוא כדי שלא ירצה בה, ואם ממילא אינו רוצה בה – אינו צריך להכניסה לביתו כלל (מנחת חינוך תקלב-א [ה]).
אם אינו חפץ בה משלחה מביתו. ובדין זה יש שלושה צדדים ברמב"ן (מנחת חינוך תקלב-א [יז]):
א) אין מניחים אותה לעזוב דת יהודית.
ב) לא ישלח אותה לבית אביה כדי לא לסייע ידי עוברי עבירה, אפשר שתישאר בדת יהודית.
ג) תעשה כרצונה ולא נכריחנה לשמור דת יהודית.
מלך שיש לו י"ח נשים, תוס' רי"ד סובר שאסור ביפת תואר, והמהרי"ט הסתפק בזה (קובץ שיעורים קידושין קלא).
במלחמת מצווה, הספרי (ריא) כתב שלא נאמר דין יפת תואר (אלא רק במלחמת רשות), אך הרמב"ם (מלכים ח-ב) לא חילק (דן בזה מנחת חינוך תקלב-א [א]).
באיסור "ומכור לא תמכרנה" חקרו האם הוא עבירה ככל העבירות, אך יכול למוכרה, או שאינו יכול כלל למוכרה, שאין לו קניין בה לעניין מכירתה (המידות לחקר ההלכה יא-טו).
===ערכים קרובים === ערכים קרובים:/גוי, גר (צדק), גר/תושב, הואיל ואשתרי אשתרי (שם בסעיף "בשני מעשים" דנו לעניין להתיר בה ביאה שניה), עבד כנעני במצוות, קידושי ביאה.