לדלג לתוכן

קובץ יסודות וחקירות/טמון

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הגדרה

[עריכה]

המדליק אש פטור מלשלם על דברים שהיו טמונים והוזקו (הסוגיא בבבא קמא סא:).
לדוגמא, המדליק את הגדיש והיו טמונים בתוכו כלים – חייב לשלם על הגדיש ופטור על הכלים (בבא קמא סא: במשנה).
החולק על דין זה הוא רבי יהודה שמחייב על טמון באש (בבא קמא סא:). והלכה כחכמים (רמב"ם נזקי ממון יד-ח).

מקור וטעם

[עריכה]

מקורו מהפסוק "כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה" (שמות כב-ה) – ודורשים מ"הקמה" – מה קמה בגלוי אף כל בגלוי (בבא קמא ס.).
טעם פטור טמון אינו בחפצא (בחפץ הטמון) אלא בפעולת המבעיר, שאינו נקרא "מבעיר" (קונטרסי שיעורים בבא קמא יג-לח).

פרטי הדין

[עריכה]

מזיק חייב גם בדברים שאין הדרך להניחם שם, אם ידוע שהיו שם (כגון שהשליך חמת של חבירו לים והיו בה זהובים). אמנם כל זה דווקא במזיק בידיים, אך באש פטור בדברים שאין הדרך להניחם שם (תוס' רבינו פרץ בבא קמא סב. ד"ה הזיקתו, ש"ך חו"מ תיח-ו).
אם הדליק בידיים את של חבירו, חייב גם על נזקי טמון, שדינו כמזיק בידיים (מנחת חינוך נו-א [ב] ד"ה וכל).
דבר שניזק מבעירת הדבר הגלוי – חידש האור שמח (נזקי ממון יד-ט) שפטור טמון נאמר רק בכלים שנשרפים כאשר האש מגיעה אליהם עצמם, ואינם ניזוקים מעצם שריפת הגדיש. אבל עובר שניזוק מעצם שריפת אימו (שהרי אינו יכול לחיות בלי אימו) – לא נקרא טמון, וחייב עליו.

ערכים קרובים

[עריכה]

ערכים קרובים:אש, נזיקין (דיני נזיקיןבכלל, ושם בסעיף "מקור וטעם" דנו במקור האיסור להזיק).